בנימין נתניהו נפגש באחרונה בליסבון עם שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו, ודן עמו במדיניות מול איראן. יממה קודם לכן נפגש נתניהו עם יו"ר כחול לבן בני גנץ, ודן עמו באפשרות להקים ממשלת אחדות. בתוך כך וידא ש"סביבתו" תמשיך להסית נגד האיש שהעז להעמיד עצמו לבחירה בליכוד מולו — גדעון סער.

נתניהו עוסק בכל, חוץ מבכישלון המחפיר ביותר של ישראל, שהוא העומד בראשה בעשור האחרון — תוצאות מבחני פיז"ה PISA, שהתפרסמו בתקופה האחרונה. אלה הראו נסיגה מבהילה של תלמידי ישראל אל מתחת לממוצע הבינלאומי בשפה, במתמטיקה ובמדעים, ובעיקר לימדו על פערים הולכים ומתרחבים בין קבוצות האוכלוסייה השונות.

התעלמותו הבוטה מכישלונם של התלמידים הערבים במבחני פיז"ה היא העדות הברורה ביותר לאוזלת היד הפושעת במנהיגותו. בישראל שתחת הנהגתו נוצר פער של בין 3 ל–4 שנים בין תלמיד יהודי לערבי; רמתם של התלמידים הערבים נמוכה יותר מזו של מקביליהם במערכות החינוך בלבנון, בירדן, באינדונזיה ובקזחסטאן; יותר מ–50% מהתלמידים הערבים בתיכונים מתקשים בהבנת הנקרא; שיעור המצטיינים הערבים במבחני פיז"ה אפסי.

הכישלון אינו מקרי: התקציב השנתי לתלמיד ערבי עומד על כ–24 אלף שקל, בשעה שמקבילו היהודי מתוקצב בכ–31 אלף שקל ואילו התלמיד היהודי־דתי מתוקצב בכ–40 אלף שקל. מדובר באפליה חינוכית בוטה, המובילה להזנחה פושעת של כחמישית מהתושבים בישראל. הקצאת המשאבים המעוותת יוצרת מעמדות חינוכיים מובהקים, הנקבעים על פי שייכות דתית ולאומית. זו אפליה שאי אפשר לפטור בטענה שמדובר ברשלנות. מחדל מתמשך כזה הוא תולדה של יד מכוונת שמעוניינת בהנצחת הבערות, המתבטאת בהמשך גם בקושי להשתלב בשוק העבודה וגם בהתגברות הפשיעה בחברה הערבית.

למחדל הזה אחראי נתניהו, באופן אישי. הוא ראש הממשלה זה כעשור, הוא הממנה שרי חינוך והוא האדם שבהנהגתו נוצרו פערים הרסניים אלו, העלולים להוביל את ישראל לקריסה כלכלית־חברתית. במדינה מתוקנת היה די בכישלון זה כדי להחליפו.