עוד לפני פיזור הכנסת, בנימין נתניהו, המשיך לסחרר את הציבור באמצעות הצעות מופרכות, האשמות המוטחות לכל עבר ומעשיות על עתות חירום ביטחוניות יוצאות דופן מחד גיסא והזדמנויות מדיניות חד פעמיות מאידך גיסא. רגע אחד הטיף נתניהו לממשלת אחדות, ורגע לאחר מכן קרא לערוך בחירות ישירות לראשות הממשלה — כל זאת חרף העובדה שגורמים משפטיים הבהירו, שקיים קושי משפטי בשינוי סעיפים בחוק יסוד: הממשלה על ידי כנסת שכבר פוזרה.

נתניהו אינו מסוגל לקבל אחריות למבוי הסתום שקלע אליו את ישראל בהתנהגותו המושחתת ובהתעקשותו חסרת המעצורים להמשיך לאחוז בכיסאו בכל מחיר. נתניהו מעדיף להטיל את האשמה בכך שאין ממשלה על מפלגת כחול לבן; כל זאת תוך כדי התעלמות בוטה מכך שיו"ר כחול לבן, בני גנץ, וחבריו להנהגה הבטיחו לבוחרים, שלא יצטרפו לממשלה בראשות נאשם בפלילים. נתניהו המשיך לפזר בדיות.

נתניהו מתנהג כמי שכבר אינו מצליח להבדיל בינו לבין ישראל ובין גורלו לגורלה. לדבריו, שיתף ברוב נדיבותו את ראשי כחול לבן ב"חומר מודיעיני ומדיני רגיש מאוד", כאילו עדכון האופוזיציה במצב הוא מחווה נדיבה במשא ומתן קואליציוני. נתניהו מתרברב בכך ששוחח עם הנשיא האמריקאי על "הזדמנויות היסטוריות" ובכך שדן עם שר החוץ, מייק פומפאו, על סיפוח בקעת הירדן — ואחר כך מתפרסמת הכחשה מטעם העוזר של פומפאו למזרח התיכון, דיוויד שנקר: "אני יכול לומר לך שלא היתה תוכנית סיפוח, מלאה או חלקית, של אף חלק מהגדה המערבית, שהוצגה בידי ישראל לארצות הברית בפגישה זו. עמדה ארוכת השנים של ארצות הברית היא, שכל החלטה סופית ביחס לשטחים תיקבע בין הצדדים".

יותר מכל נדמה, שהשפנים בכובע המחורר של "הקוסם" נתניהו הולכים ואוזלים, ונותרו רק ספינים חלולים, שנועדו להיות רעשי רקע, שאולי ישכיחו מהציבור את העובדה, שבראש ממשלת ישראל עומד אדם הנאשם בפלילים בשלושה תיקים שונים. מוטב שבמקום להמשיך להשקיע אנרגיה בדרכים חדשות לזרות חול בעיני הציבור יתחיל נתניהו לתכנן את פרישתו מהמערכת הפוליטית — בעיקר לטובת ישראל, אבל גם כדי להציל את המעט שנותר מכבודו.