למה מתכוון הרמטכ"ל אביב כוכבי, כאשר הוא אומר "נזק אגבי מינימלי"? תשובה חלקית לשאלה זו אפשר למצוא בעדויות של בני משפחת א־סווארכה מעזה, שתשעה מבניה נהרגו בשוגג במהלך סבב התוקפנות האחרון על עזה, בנובמבר.

"מצאתי את סאלם ולמא ליד אמא שלי, שאמרה את תפילת השהאדה ואז השתתקה. ניסיתי להעיר אותה, אמרתי לה: 'קומי, אמא. קומי', אבל היא לא שמעה אותי. הבנתי שהיא מתה". זוהי עדותה של נור בת ה–11, שדיברה באחרונה עם תחקירנית "בצלם" בעזה.

נור איבדה את שני הוריה ושני אחיה, את דודה, דודתה ושלושת ילדיהם. סבתה של נור, סלמיה בת ה–76, שאיבדה את שני בניה ושניים מנכדיה בהפצצה, נזכרה ש"הרגשתי שאני מתעלפת. לא ידעתי מה קורה סביבי. התחלתי לדפוק על הדלתות של השכנים ולצרוח: 'הילדים שלי הלכו'".

תשעה אנשים בני אותה משפחה — מתוכם חמישה ילדים — נהרגו על לא עוול בכפם, כי בצבא ישראל לא טרחו לבדוק את "בנק המטרות" הישנות, לפני שניתנה ההוראה להפגיז את ביתה של משפחת א־סווארכה, וגם לא במהלך השנה שקדמה לה.

תחקיר עיתון "הארץ", שחשף עובדה מטרידה זו, הביא גם את עדותו של בכיר ביטחוני ישראלי, שהסביר כי רוב התשתיות בעזה מופצצות בשיטת "שגר ושכח", כשהטייס כלל אינו רואה את המטרה.

הרמטכ"ל כוכבי דווקא לא התרשם מהאסון. כל עוד ימשיכו לראות בצבא ישראל טרגדיות כאלה כ"נזק אגבי מינימלי" לא ניתן יהיה לערוך את התיקון ההכרחי, כדי למנוע את הישנותן.

צבא שמותם של אזרחים בלתי מעורבים, בהם ילדים ונשים, בבתיהם, אינו מונע ממנו להכתיר את המבצע שהרג אותם כהצלחה — הוא צבא שהשתבשה אצלו באופן מהותי ההבחנה בין חיילים לאזרחים כשמדובר בפלסטינים. מה הפלא, אם כן, שצבא ישראל "משגר ושוכח", בלי לבדוק אם יש אזרחים במבנים המסומנים כמטרות?

לכן אין די בבדיקה עצמית, אלא יש צורך בשינוי קיצוני ביחס כלפי הפלסטינים. שינוי כזה אינו עניין פרטי של הצבא, הוא חייב להיות מובל בידי הנהגה פוליטית שונה בתכלית מזו שהובילה את ישראל בעשור האחרון ושראתה בפלסטינים "חיות טרף".