ריח באושים של גזענות נודף מהחלטתו של יו"ר הבית היהודי, שר החינוך רפי פרץ, לשלב כוחות לקראת הבחירות הקרובות עם מפלגת "עוצמה לישראל", המפיצה שנאת ערבים מבית מדרשו של הרב כהנא. בהחלטה זו הפך עצמו פרץ לבלתי ראוי לשמש כשר החינוך של כלל התלמידים. אסור לעבור בשתיקה על מתן לגיטימציה כזאת לגזענות יהודית.

כאשר נכנס לתפקיד שר החינוך, לפני כחצי שנה, הודיע פרץ כי שנת הלימודים הנוכחית תעמוד בסימן "ערבות הדדית". כמה שבועות אחר כך, לקראת חידוש הלימודים, הוא הוסיף ש"אנחנו רוצים לעצב פה חברה מוסרית, אוהבת אדם וחברה". אין כל קשר בין הקלישאות שהפריח לאוויר כדי לצאת ידי חובה, לבין המציאות. להיפך: בפרק זמן קצר של כמה חודשים, הצליח פרץ להתפאר ב"טיפולי המרה" ללהט"בים, לתמוך בסיפוח חד־צדדי של השטחים הכבושים, להכחיש את תהליכי ההדתה במערכת החינוך וכעת — להכשיר את הכהניזם ואת הטרנספר על ידי שיתוף פעולה עם "עוצמה יהודית".

"מטרותיה ומעשיה של המערערת הם באופן ברור גזעניים", קבעו שופטי בג"ץ, כאשר מנעו מרשימת כך מלהתמודד בבחירות לכנסת ב–1988.

כ–30 שנים עברו מאז, אך הדברים כמעט לא השתנו. לקראת הבחירות האחרונות פסל בג"ץ את מיכאל בן ארי, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, מראשי "עוצמה יהודית". השופטים קבעו כי בן ארי "מלבה באופן שיטתי יצרים של שנאה כלפי הציבור הערבי, תוך ביזוי מתמשך", שרצף ההתבטאויות של מרזל לאורך השנים מעיד על "תמונה הצבועה בצבעים עזים של הסתה לגזענות" ושגופשטיין "מסית באופן שיטתי לגזענות נגד הציבור הערבי". נגד האחרון, הפרקליטות אף הגישה לפני כחודש כתב אישום בגין עבירות הסתה לאלימות, לגזענות ולטרור.

לאחר פסילת שלושת הגזענים הרשמיים, נשאר איתמר בן גביר הדמות המוכרת ב"עוצמה יהודית". אתו סיכם שר החינוך על התמודדות משותפת. "גזענות היא חולי חברתי מוכר וידוע", כתבה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בפסק הדין בעניינו של בן ארי. הדרך להילחם בה עוברת כעת גם בבתי הספר, שכן בחיבור לכהניסטים פרץ זיהם את מערכת החינוך, שאחד מתפקידיה אמור להיות טיפוח עקרונות של דמוקרטיה.