מבקר המדינה של ישראל, מתניהו אנגלמן, הביא איתו רוח רעה למוסד הביקורת. תחת הכסות של "מהפכת הביקורת הבונה", אנגלמן— שקודם לתפקידו על ידי בנימין נתניהו, מבלי שיש לו ניסיון רלוונטי בתחומי המשפט או הביקורת— מסרס, מצנזר ומרוקן מתוכן את דו"חות הביקורת.

פרסום דו"חות ביקורת שכבר נחתמו בידי המבקר הקודם נדחה, ולא במקרה. הם שונו על ידו ללא היכר, כשכל סממן לביקורת נשכנית הוצא מהם. כך גם הושמטו אזכור של שמות מבוקרים, ציטוטים מפסקי דין של בג"ץ, ציטוטים של מסמכים או הודעות, מיילים שמשרד המבקר חשף, וגם כל נתון עובדתי אחר שיכול להאיר באור ביקורתי את עבודתם של שרי הממשלה. המבקר המלטף ערך מאות שינויים בטיוטות דו״חות הביקורת שהוגשו לו, תוך שהוא מונע את פרסומם של נתונים עובדתיים, וזאת בניגוד גמור לעמדת הדרג המקצועי במשרד מבקר המדינה.

הגיעו הדברים לידי כך שהצוות המקצועי אשר הכין את הדו״ח שממנו עלה כי העמידה ביעד הגירעון בשנת 2018 הושגה בשיטות פסולות, ושכלל ביקורת קשה על כמה פקידי אוצר בכירים ובעיקר על השר משה כחלון ומנכ״ל משרדו— הודיע לאנגלמן שלאור השינויים הרבים שהכניס בהם הוא אינו יכול לעמוד עוד מאחורי הדו״ח.

כניסתו של אנגלמן לתפקיד מבקר המדינה עמדה בסימן פגישה חשאית עם נתניהו— אירוע חסר תקדים בתולדות ביקורת המדינה; ומיד בעקבותיה הודעה של ועדת ההיתרים אשר מנעה מנתניהו קודם לכן לממן את הגנתו המשפטית מכספי בעלי הון וקרובי משפחה שלא תמשיך בתפקידה. זה היה אות לבאות: מאותו רגע אנגלמן לא בחל באף מהלך שיביא לסירוסה של ביקורת המדינה.

הנשכרים ממדיניותו של אנגלמן יהיו מי שאמורים להיות במרכז עבודת ביקורתו. קודם כל נתניהו, שהבדיקה של המבקר הפורש, יוסף שפירא, תרמה לביסוס תיק 4000. הדרך להציל את נתניהו מחקירות משטרה עוברת דרך סירוס עבודת ביקורת המדינה. אבל לא רק נתניהו ייצא נשכר. כלל

המבוקרים ירוויחו מכך, בהם פקידים בכירים ושרי הממשלה. המפסידים, כרגיל, הם ישראל והציבור.

אנגלמן מרוקן מתוכן את עבודת ביקורת המדינה. הוא הורס בשיטתיות, לבנה אחר לבנה, את המוסד החשוב הזה, ועלול לתרום להטבעתה של ישראל בתרבות של שחיתות וריקבון.