למה בישראל לא יכולים לבחור באיש אחד ולמה אף אחד מראשי המפלגות לא יכולים להרכיב ממשלה? התשובה ניתנה כמעט ארבעים שנים לפני על ידי שני פסיכולוגים ישראלים.

שני הישראלים, דניאל כהנמן ועמוס טברסקי (Daniel Kahneman and Amos Tversky), פרסמו לפני ארבעים שנה את מחקרם הכלכלי בכתב העת 'אקונומטריקה'. המאמר נחשב עד היום למצוטט ביותר במגזין הכלכלי היוקרתי. שני הפסיכולוגים גילו לכלכלנים ולאנשים אחרים עד כמה ההחלטות של ישראל אינן רציונליות. בין השאר התברר כי הכאב שהאנשים מרגישים בעקבות הפסד הוא כפול מההנאה שנגרמת להם בשל רווח, ושהעניין הזה משפיע על כל החלטה שכרוכה בממד כלשהו של נטילת סיכון. ככל שההחלטה העומדת על הפרק מורכבת ומסובכת יותר, כך אנשים יעדיפו להימנע ממנה ולהישאר במקומם, גם אם חישוב רציונלי קר יורה ששווה להם להסתכן.

זה נכון בנוגע להשקעות; זה נכון בכל פעם שמתלבטים אם כדאי להחליף מקום מגורים או מקום עבודה, וזה נכון גם בפוליטיקה. גם אם הסיכוי להרוויח משמעותי יותר מהסיכון ליפול, בדרך כלל מוותרים על הסיכוי הגדול כדי לא לקחת את הסיכון הקטן. המסקנות של המחקרים הללו נוגעות כמובן בכל תחומי החיים, ואפשר למצוא אותם גם בהחלטות הפוליטיות.

בפוליטיקה, אם פוליטיקאי או מפלגה מבינים שבכל מקרה הם צפויים להפסיד בצומת הבא לא מעט קרדיט וכוח פוליטי, הם יהיו מוכנים להגדיל את הסיכון ואת ההימור כדי להפסיד מעט פחות (או יותר). במקום לאבד מנדט או שניים, הם עשויים לצאת למהלך נועז ומקורי, כזה שמצד אחד עלול להעצים את המכה האלקטורלית בסיבוב הבא, אבל מצד שני גם יכול להפחית את הנזק ולהחזיר אותם לעניינים. נדמה שהמשחקים הלא רציונליים והמלוכלכים הם בעיקר על חשבון האנשים שעדיין מאמינים שיש סיכוי לאחות מתישהו את השברים שנוצרים כאן.

התובנה הזו יכולה להסביר את הפארסה הפוליטית שהתנהלה בישראל, ואת הקושי של השחקנים הפוליטיים להגיע להחלטה כלשהי. כאשר ברירת המחדל היא לא להקים ממשלה – מלאכת ההרכבה של כל קואליציה, הופכת קשה שבעתיים. לכן קשה לייצר ממשלת אחדות והרבה יותר לזרום אל בחירות חדשות. קשה להחליף מנהיג קיים – בין אם המנהיג החדש מגיע ממפלגה אחרת, ובין אם מאותה מפלגה עצמה.