באחרונה דלפו והתפרסמו במעגלים שונים חומרים רגישים מתוך הטלפון הנייד של עו"ד אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר. אלה נאספו במסגרת החקירה הפלילית בעניינו, שבמרכזה חשד לקידום מינוי שופטים בתמורה לטובות הנאה מסוגים שונים. על החומרים הללו חוסה צו איסור פרסום, ככך שכלי תקשורת ממוסדים אינם יכולים לפרסמם, ובהפצתם באמצעות רשתות חברתיות יש משום עבירה על החוק.

הזכות החוקתית לפרטיות, הנתונה לעורך הדין נוה כמו לכל אזרח אחר, היא זכות ראשונה במעלה. היא גם הסיבה שבעטיה הוצא צו האוסר לפרסם את אותם חומרים, ושבגללה גם השימוש בהקשר של אכיפה פלילית בחומרים הללו, שנחשפו לאחר חדירה בלתי מורשית למכשיר הטלפון של נוה, הוא חלקי וזהיר.

כל זה טוב ויפה, אלא שמנגד עומדים אינטרסים ראשונים במעלה, הכוללים — כך מתברר כעת — גם חשדות ללקיחת שוחד על ידי שופטים, בדרך של קידום מינוי תמורת הטיית משפט. לא פחות מכך.

החשדות הללו אינם יכולים להיוותר באפילה, והם בוודאי אינם יכולים להישאר בלא בדיקה או חקירה. בצדק הודיעה הרשות השופטת — יש להניח כי מאחורי ההודעה עומדת נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות — כי לרשות השופטת עצמה אין כל עניין בהותרת צו איסור הפרסום על חומרים אלה על כנו. "הרשות השופטת אינה מבקשת לחסות דבר, ואין לה כל התנגדות שהחומרים ייחשפו, ככל שהדבר תלוי בה, על מנת לשים קץ למסע ההכפשות חסר האחריות נגד שופטי ישראל", נמסר בהודעה.

צו איסור הפרסום מגן בינתיים, הלכה למעשה, לא רק על פרטיותו של נוה אלא גם על דמויות מפתח בעולם המשפט. הבאתו בחשבון של היבט זה במסגרת ההחלטה בדבר הסרת הצו מהווה לא רק שיקול זר, אלא אף ניגוד עניינים של ממש.

מובן שעמדתה המוסדית של הרשות השופטת אינה מכתיבה אוטומטית את ההחלטה השיפוטית בדבר הותרת צו איסור הפרסום או הסרתו, שהיא החלטה הנתונה לערכאה שיפוטית מסוימת. ואולם מוטב לו לשופט שידון בהסרת הצו שיביא בחשבון גם את המצב הבלתי אפשרי, מבחינה מקצועית ואישית כאחד, שאליו נקלעו השופטים שהתכתבויותיהם עם עו"ד נוה נחשפו לעיניים רבות; וכן את האינטרס הציבורי המשמעותי ללבן את הפרטים שנחשפו. כפי ששופטי ישראל אוהבים לצטט, אין חומר חיטוי חזק יותר מאור השמש.