פחות מחודשיים לפני הבחירות נראה, כי שתי מפלגות השמאל הציוני עסוקות בפירוק במקום באיחוד כוחות. בשעה שבמרצ מתאמצים לפרק את המחנה הדמוקרטי ולדחוק את חברת הכנסת סתיו שפיר אל תחתית הרשימה, בעבודה דבק יו"ר המפלגה, עמיר פרץ, בעיקשותו לרוץ בבחירות הבאות במסגרת גשר־העבודה עם אורלי לוי־אבקסיס.

אף על פי שפרץ אומר שאופציית האיחוד עומדת על הפרק עדיין, דחיית ההחלטה ל"רגע הנכון" משדרת חוסר רצינות. במפלגות הנקרעות בקרבות פנימיים ומתקשות לשמור אפילו על המסגרת שהיתה להן בבחירות האחרונות, זמן החיבור צפוי לארוך הרבה מעבר לפרק הזמן שנותר עד הגשת הרשימות. כדי לתפור את החיבור בין שתי המפלגות יש להפשיל שרוולים— כדי להפשיר את האגו של המעורבים ולמצוא פשרה כלשהי, שתמנע בזבוז רשלני של קולות מן השמאל.

על רקע מציאות זו מתעורר ספק בעניין האפשרות, שפרץ למעשה גמר אומר לרוץ לבד. כל זאת מפני שהוא סבור, כי מפלגתו היא בעלת סיכויים רבים יותר לעבור את אחוז החסימה — לעומת מרצ, הנראית כעת כפגיעה יותר. אין ודאות שלתחושה הזאת של פרץ יש ערובות. בשלב זה, כשהסקרים צופים למפלגה שלו חמישה מנדטים ומרצ מתנדנדת סביב אחוז החסימה, נראה שההימור של פרץ — לא רק למפלגתו, אלא לגוש כולו — גדול מדי ומסוכן.

סיפור גסיסת מפלגות השמאל הציוני עתיד עוד לפרנס ביוגרפים ופרשנים פוליטיים. למי שמביט מבחוץ על המתרחש במפלגות נראה לא פעם, כי העבודה ומרצ הן שְׁכִיב מְרַע, שנאכל בחומצת העסקנות של נציגיהן האחרונים.

אלא שבינתיים, ישראל נתונה במשבר פוליטי ואזרחי חסר תקדים. המשימה להדחת בנימין נתניהו ולמניעת קואליציית שחיתות, עבריינות וחסינות היא הדחופה ביותר.

המאבקים הפנימיים במפלגות והגורמים המבדילים בין המפלגות בטלים בשישים לעומת פוטנציאל האסון העומד ברקע: ממשלת חסינות של נתניהו עם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, שתרמוס את מערכת המשפט ותקעקע את שלטון החוק.

ראשי מרצ והעבודה מוכרחים להכיר בסכנה המרחפת מעליהן. על שתי המפלגות להתאחד בבלוק טכני ולרוץ ביחד בבחירות הקרובות. אם ירוצו בנפרד, ומי מהן לא תעבור את אחוז החסימה, ראשיהן יישאו באחריות.