ראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו החליט למנות לתפקיד שר החקלאות את חבר הכנסת דוד ביטן, חרף העובדה שהמשטרה המליצה במארס להעמיד את ביטן לדין בגין לקיחת שוחד ב–12 פרשות שונות, שבמסגרתן העבירו לו קבלנים ואנשי עסקים מאות אלפי שקלים במזומן.

עוד באפריל, שבועיים אחרי מועד א׳ של בחירות 2019, דרש ביטן להתמנות לשר וביטל בבוז את הטענה שעובדת היותו חשוד בלקיחת שוחד פוסלת אותו מראש מלהתמנות לתפקיד. ביטן טען לאיפה ואיפה ושאל: מדוע אריה דרעי, שהמשטרה המליצה בנובמבר להעמידו לדין בגין מרמה, הפרת אמונים, העלמות מס והלבנת הון יכול להיות שר והוא לא. בראיון שהעניק אמר: "אני מבקש להיות שר, כי אני רואה שלא מונעים זאת מדרעי״.

אחרי שנתניהו מינה את סגן השר יעקב ליצמן לשר הבריאות, חרף העובדה שלפני חמישה חודשים המשטרה המליצה להעמידו לדין בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים; ולנוכח העובדה שנתניהו בכבודו ובעצמו נאשם בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים — אין אלא להודות שההיגיון של ביטן תקף שבעתיים. אם נתניהו, דרעי וליצמן יכולים, למה לא ביטן? ככה זה כשהשחיתות הפכה לנורמה שלטונית רווחת.

מדהימה מכל היא העובדה שסבב המינויים הנוכחי, שבמסגרתו זכו החשודים בפלילים בכבוד הרם, נכפה על נתניהו כי הוא עצמו, שהחזיק בתיקים אותם חילק עתה לחשודים, נאלץ להתפטר מתפקידים אלה בשל הגשת כתב האישום נגדו — כמתחייב מפסיקת בג"ץ בהלכת דרעי־פנחסי. הנה האבסורד בהתגלמותו: נתניהו אינו כשיר חוקית להיות שר בממשלה אבל כשיר לעמוד בראשה.

בישראל של נתניהו שולט היגיון חולה. לא זו בלבד שנתניהו לא התפטר בעקבות כתב האישום נגדו, בניגוד להיגיון הבריא, שלפיו אם החוק קובע שעל שר הנאשם בפלילים חלה חובה להתפטר קל וחומר שחובה זו תחול על ראש ממשלה הנאשם בפלילים; עתה הציבור נדרש להתייחס להבחנות המשפטיות בין נאשמים לבין כאלו שעוד ממתינים להחלטת היועץ המשפטי.

ריבוי התסבוכות המשפטיות הפתלתלות הללו אינו מקרי. הוא מעיד על שקיעתה של ישראל במדמנת השחיתות השלטונית. בקצב שזו מתפשטת תחת שלטון נתניהו, במקום בחינת בגרות באזרחות יהיה על משרד החינוך לחייב כל תלמיד להיבחן בבגרות במשפט פלילי.