הסיבה שבגללה נכנס היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, לבנק המטרות של הליכוד, היא חוות הדעת שנתן. על פיה, אין מניעה להקים ועדה שתדון בהענקת חסינות לנתניהו, למרות פגרת הכנסת. נתניהו וחבריו בליכוד הבינו היטב, שאחרי הצהרתו של אביגדור ליברמן — שאמר כי "כולנו, פה אחד, נצביע נגד חסינות לנתניהו" — תידחה בקשת החסינות של נתניהו בהעדר רוב בוועדה, אם תוקם ועדה. ומה שווה ועדת הכנסת אם הליכוד אינו שולט בה?

אם תוקם הוועדה כעת ותדחה את בקשת החסינות של נתניהו, יוגשו כתבי האישום שלו לבית המשפט, ויהיה אפשר להתחיל במשפטו מיד. לא לזה התכוון המשורר — נתניהו ביקש את החסינות רק כדי לקנות עוד קצת זמן, עד אחרי הבחירות. נאמניו מבקשים לסייע לו לדחות את הקמת הוועדה בשלב זה.

על כן אין לתת כל משקל לעלילה המופרכת שהליכוד מפיץ, ולפיה ינון מצוי בניגוד עניינים משום שבת זוגו, עו"ד עמית מררי, היתה מעורבת בגיבוש כתב האישום נגד נתניהו. קל וחומר לתביעה ההזויה של אחד מיועצי נתניהו, טופז לוק, להעמיד את ינון לדין בגין הפרת אמונים. קשה להאמין שבליכוד מוכנים לרדת לשפל כזה, רק בשביל למלט את מנהיגם מאימת הדין.

ינון לא נרדף בגלל אשתו, אלא מפני שתפוח האדמה הלוהט המכונה "תיקי נתניהו" עבר לידיו. כאשר נפתחו החקירות, מי שספג את חצי הביקורת ואת ההסתה היו המשטרה והמפכ"ל רוני אלשיך; כאשר העבירה המשטרה את המלצותיה לפרקליטות, קיבלה אתן הפרקליטות את ההסתה ואת השנאה; היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן ואפילו הפרקליטה ליאת בן ארי, שהיתה מופקדת על חקירות נתניהו — שלושתם היו לאויבי הציבור הימני. עתה, לאחר שהוגשה הבקשה לחסינות, עברה ההחלטה בעניין נתניהו לידי ינון — די לנאמני נתניהו בזה כדי שיפתחו לו את שערי הגיהנום.

בקשת החסינות של נתניהו, שמעז לרוץ לראשות הממשלה כששלושה כתבי אישום תלויים נגדו, היא שפל שאין כדוגמתו. אבל משהוגשה, הניסיון למנוע את הדיון בבקשה איננו מתקבל על הדעת.