דברי שר החינוך של ישראל רפי פרץ שהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות" הם עוד תזכורת עגומה לשפל הערכי של מי שמופקד מטעם ממשלת ישראל על מערכת החינוך.

תערובת יוצאת דופן של בורות ושוביניזם דתי בשלל נושאים — הָחֵל מהצעות לכינון אפרטהייד לאחר סיפוח השטחים הפלסטינים, דרך החיבור לכהניסטים הגזענים ופסילת הלהט"בים וְכַלֵּה בהתנגדות לשירות נשים כלוחמות בצבא— חושפת את תפישת העולם החרד"לית של פרץ, שפער בלתי ניתן לגישור מפריד בינה לבין כל מי שחינוך ממלכתי וערכים ליברליים ודמוקרטיים יקרים ללבו. בפעמים הקודמות שבהן עוררו התבטאויותיו ביקורת ציבורית קשה טען פרץ כי הובן לא נכון, וסלחו לו על אמירותיו. הפעם אסור למחול על דבריו.

בראיון התגאה פרץ בשיתוף הפעולה עם "עוצמה יהודית". "איתמר בן גביר כבר לא כהניסט במובן הפשוט של המלה", סינגר שר החינוך על מי שתלה את תמונת רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין בסלון ביתו, "אני מרגיש שיש על בן גביר והמפלגה שלו מסע מוגזם של חרמות וגינויים". מבחינת פרץ מדובר ב"הצלת מחנה הימין", שמשמעותה האמיתית, לדברי פרץ, היא הבטחת חסינות לבנימין נתניהו.

אין זו התהום הערכית היחידה שאליה מבקש שר החינוך לדרדר את ישראל. בחזונו, ממשלת ימין תספח את השטחים הכבושים, הרבה מעבר לשטחי סי, מבלי להעניק זכויות למיליוני הפלסטינים החיים שם. תחת השקר בדבר "חיים טובים ונורמליים", מציע פרץ לפלסטינים, לכל היותר, זכות הצבעה בבחירות מקומיות. תפישה זו, המבוססת על היררכיה אזרחית ומשפטית ברורה בין האדונים, בעלי מלוא הזכויות, לבין עבדיה, המשרתים אותם, נכשלה בעבר ותיכשל בעתיד.

רק בעולם מנותק כמו של פרץ, דרכי חיים אחרות נתפשות כאיום על סדר הדברים ה"טבעי". כנראה זאת הסיבה שגם נשים לוחמות בצבא סופגות ממנו הערות גנאי וציונים. המלחמה שפרץ מבקש להכריז על ילדי מהגרים, שנולדו בישראל וכל חטאם הוא שאינם יהודים, היא תחנה נוספת ברכבת השנאה של שר החינוך.

מערכת החינוך היא בית היוצר של כלל החברה הישראלית. תפישת עולמו הצרה והחשוכה של פרץ פוסלת אותו מלשמש בתפקידו כשר החינוך.