כאשר המספרים מסתדרים נגדם, חברי הליכוד יעשו כל שלאל ידם כדי למנוע את החלטת הרוב באמצעות הפעלת מכבש של לחצים והסתה נגד הגורמים העומדים בדרכם, ואפילו, רחמנא ליצלן, באמצעות עתירות לבג״ץ.

ערב בחירות שלישיות, ללא שמץ של בושה, ממלכתיות או אחריות, ביקש בנימין נתניהו חסינות מפני העמדה לדין בתיקי השחיתות שבהם הוא מואשם. מי שהאמין שבכך קבע נתניהו את הרף הציבורי הנמוך ביותר שממנו אין ירידה, גילה שהוא טעה. שכן נתניהו אמנם ביקש חסינות, אבל לא מתוך כוונה לאפשר דיון בחסינותו לפני שיובטח לו רוב בהצבעה. ואמנם, מאז שהגיש את הבקשה, נתניהו ומקורביו אינם בוחלים באמצעים על מנת למנוע את הדיון בחסינות: החל במתקפת הסתה ומסע דה־לגיטימציה נגד היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, ששיאם בעתירה לבג"ץ בבקשה לפסול את חוות הדעת שנתן, בטענה שהוא מצוי בניגוד עניינים, וְכַלֵּה בהתנפלות חסרת מעצורים על אחד משלהם, יו״ר הכנסת יולי אלשטיין.

אדלשטיין הורה לכנס את מליאת הכנסת, כדי לאשר את הקמת ועדת הכנסת. אדלשטיין פעל בניגוד לרצונו, ובלית ברירה, שכן לידיו הוגשה חוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת, שבה נקבע כי הכנסת רשאית לדון בבקשת החסינות לפני הבחירות.

אלא שבכך שפעל בהתאם לחוק סלל אדלשטיין למעשה את הדרך לדיון בבקשת החסינות שהגיש נתניהו, עוד לפני הבחירות, וזאת כאמור בניגוד לרצונו של הבוס. אמנם אדלשטיין רק נענה לפנייה של 25 מחברי הכנסת שביקשו ממנו שיכנס את המליאה לדיון פגרה מיוחד, אבל מבחינת נתניהו ואנשיו בליכוד, חוסר נכונותו של אדלשטיין לחסום בגופו את הדיון בחסינות — גם במחיר התעמתות עם מערכת המשפט ומעילה בתפקידו הממלכתי — הוא מעשה של בגידה בשולחו ובאדונו. כיצד מטפלים בליכוד במי שמסומנים כבוגדים אין צורך להזכיר לציבור הישראלי. במחי החלטה אחת הפך אדלשטיין למבוקש מספר אחת בבנק המטרות של הליכוד. ברגע אחד הידרדר ראש הרשות המחוקקת, מספר 2 בליכוד, לעמדה של משת״פ של השמאל ועוכר ישראל.

צריך לעקור מן השורש את תרבות הפשע שפשתה בליכוד ברוח המפקד הנאשם בפלילים.