האיחודים משמאל, של העבודה־גשר־מרצ, ומימין, של הימין החדש־האיחוד הלאומי־הבית היהודי, מחדדים את מהותן של בחירות 2020. לפני הבוחר הישראלי עומדות כעת שתי חלופות בלבד.

מי שחפץ בהמשך שלטונו המושחת והמשחית של בנימין נתניהו, ילך ויצביע למה שהוגדר "בלוק הימין" בסיבוב הקודם — לליכוד, לימין המאוחד, לש"ס או ליהדות התורה. מי שמעוניין באלטרנטיבה לשלטון, בראשות בני גנץ, יצביע לכחול לבן או לשתי המפלגות שמשמאלה — העבודה־גשר־מרצ או הרשימה המשותפת.

נתניהו פעל באחרונה בתקיפות כדי למנוע אובדן קולות בגוש שלו, למפלגות שהיו עלולות ליפול אל מתחת לאחוז החסימה. לפי כמה מהדיווחים, הוא אף איים על שר המלחמה, נפתלי בנט, או רמז לו, שהוא ייאלץ להיפרד מתפקידו אם לא יהיה איחוד בימין. האיחוד הושג רק בדקה ה–90, עם סגירת הרשימות לכנסת ה–23.

בגוש הנגדי, אחרי לחצים כבדים הסכים יושב ראש העבודה, עמיר פרץ, לחבור למרצ בראשות ניצן הורוביץ. כך מנעו השניים ניסיון התאבדות פוליטי של מי משתי המפלגות בקלפיות. למרות החשש שלא יביאו 11 מנדטים יחד, כמו בבחירות האחרונות של 2019, הקולות צפויים להישאר בגוש המרכז־שמאל. גנץ עשה נכון כאשר התחייב שחלוקת תיקים עתידית תיעשה לפי מפתח ההצבעה בבחירות הקודמות, ובזה איפשר את האיחוד.

מוקדם יותר לדעת אם צלחו התרגילים הפוליטיים שהליכוד עושה כדי למנוע את העמדתו לדין של נתניהו, או שמא כחול לבן תצליח בכל זאת להבטיח את הסרת החסינות עוד לפני הבחירות. בין שיוגש לנתניהו כתב האישום באשמת שוחד והפרת אמונים לפני הבחירות, כנדרש, ובין שיוגש אחריהן — ברור שהמצביעים לגוש הימין פועלים להחליש את שלטון החוק ואת הדמוקרטיה.

ההחלטה של כחול לבן שלא לחבור לנתניהו לאחר הבחירות הקודמות — שמנעה את הקמתה של ממשלה שהעומד בראשה נאשם בשוחד — הראתה שאמנם המפלגה מציבה אלטרנטיבה ראויה לשלטון. כל החפץ להגן על מערכת המשפט, ובעיקר להחזיר את ישראל לקו השפיות הדמוקרטי, עליו מוטלת החובה להתייצב בקלפי ב–2 במארס, ולהצביע לאחת ממפלגות המרכז־שמאל.