בשעה שבשמאל עסקו בקדחתנות באיחוד בין מפלגת העבודה־גשר ומרצ, ובימין בשאלה אם נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' יחברו זה לזה — אקסיומה אחת נותרה בעינה: ברשימות המפלגות החרדיות לא תשובץ אף לא אשה אחת. העובדה שבישראל 2020 עיוות קיצוני כזה עובר בלי לעורר מהומה מלמדת על המרחק הגדול שיש עוד לעבור בדרך לשוויון מגדרי.

לפני כשנה וחצי נדרש בג"ץ לעתירה שהוגשה על ידי עו"ד תמר בן פורת — שהצטרפו אליה עשרה ארגוני נשים — בנוגע לסעיף 6 בתקנון של אגודת ישראל, שמשמעותו המעשית היא מניעה מנשים להיות חברות במפלגה. שופטי בג"ץ הציעו לאגודת ישראל למחוק מהתקנון את הסעיף. בתגובה טען נציג מועצת גדולי התורה, שהמועצה "לא רואה בעין יפה פעילות פוליטית של אשה" וש"זכותה של אגודת ישראל לקבוע הגבלות פנימיות על החברות בה, אפילו הן נראות מפלות במבט חיצוני".

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אמנם הודה, ש"הוראת התקנון פוגעת בשוויון" וכי "נשים בחברה החרדית היא קבוצת מיעוט שבתוך מיעוט", אך ביקש מבית המשפט שלא להתערב בנושא, בנימוק של הכרה ברב־תרבותיות.

הנה כי כן, הרב־תרבותיות העומדת בלב הפרויקט הליברלי משמשת את הגורמים הכי דכאניים ושמרנים בחברה כדי להמשיך להדיר יותר ממחצית האוכלוסייה בכל הקשור לייצוג פוליטי.

תמוה הוא, שאיש מחברי ועדת הבחירות אינו תוהה, איך ייתכן שאין ולו אשה אחת ברשימות של המפלגות החרדיות, גם לא למראית עין. איך ייתכן, שאף לא אחד מחברי הוועדה אינו מסרב לשים את החותמת על רשימה גברית למהדרין, ששום אשה אינה יכולה להיכלל בה, גם לא באופן תיאורטי.

עמותת "לא נבחרות לא בוחרות" פנתה השבוע לראשי ועדת הבחירות ולראשי המפלגות החרדיות בדרישה לשנות את המצב המחפיר הזה. הסיכוי שפנייה כזאת תיענה בחיוב הוא אפסי. הדרך היחידה לשנות את המציאות הפסולה הזאת היא על ידי קביעה בחוק, שאין מקום להתארגנות מפלגתית הפוסלת זכות יסוד של מחצית האוכלוסייה.

עד שחוק כזה יחוקק, אם יחוקק, בית המשפט אינו צריך להסתפק בהצעות למחוק סעיף כזה או אחר; עליו להבהיר לכלל המפלגות בישראל, כי אינן רשאיות להפלות נשים ולהדירן. כל רשימה שאינה עומדת בקריטריון הזה, דינה להיפסל.