ועדת הכנסת, שהוקמה במיוחד כדי לדון בבקשת החסינות של בנימין נתניהו, מצאה את עצמה דנה "רק" בבקשת החסינות שהגיש ח"כ חיים כץ (הליכוד) שמואשם במרמה והפרת אמונים, לאחר שנתניהו משך ברגע האחרון את בקשתו.

על פי כתב האישום, כץ פעל לאישור הצעת חוק שניסח יועצו הפיננסי, מוטי בן ארי, שעשויה היתה להיות שווה מיליוני שקלים לו וליועץ שלו. מדובר בתיקון 44 לחוק ניירות ערך, שנועד לשנות את סדר פירעון החובות של חברה ציבורית, כך שייטיב עם בעלי איגרות חוב. לפי כתב האישום, כץ קידם את ההצעה במהירות, והיא נכנסה לספר החוקים בתוך שלושה חודשים, בזמן שהוא ובן ארי החזיקו איגרות חוב רלוונטיות בהיקף גדול. בנוסף, כץ מואשם בכך שכאשר נשאל על כך בוועדת האתיקה שיקר ואף הסתיר את מערכת היחסים הכלכלית הקרובה שלו עם בן ארי.

אף על פי שהיועץ המשפטי לממשלה הישראלית, אביחי מנדלבליט, הבהיר לחברי הוועדה שלדעתו יש לדחות את בקשת החסינות, ואף על פי שהסביר להם באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמה שכץ עשה ״זה פלילי!״ נראה היה שהח"כים סביב שולחן ועדת הכנסת מגלים ספקנות. מנדלבליט ניסה להסביר להם שהתנהגותו של כץ אינה "בתחום האפור", אבל חברי הוועדה התקשו להבין מתי אסור להם לקדם נושאים בשל ניגוד עניינים. אולי גם זה תוצר לוואי של תרבות השחיתות מבית היוצר של נתניהו: אף אחד לא ממהר להתרגש מהתנהגות עבריינית לכאורה מצד נבחרי ציבור.

החוק קובע ארבע עילות שמאפשרות הקפאה של כתב אישום נגד חבר כנסת: העבירה נעברה למען מילוי תפקידו; כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך אפליה; העבירה נעברה במתחם הכנסת ונגד חבר הכנסת ננקטו הליכים פנימיים; או שייגרם נזק של ממש לתפקוד הכנסת או לוועדותיה כתוצאה מניהול ההליך הפלילי. מנדלבליט קבע שבמקרה של כץ אף אחת מהעילות לא מתקיימת.

אסור להשלים עם התנהגות עבריינית של נבחרי ציבור. היענות של ועדת הכנסת לבקשתו של כץ תעביר מסר מעוות לציבור, שלפיו לא כולם שווים בפני החוק. על כץ להיאבק על חפותו בבית המשפט.