תמיכתו של הסמן השמאלי של כחול לבן, ח"כ עפר שלח, בתוכנית המאה של טראמפ היא סימן מבשר רעות בעיני מי שקיוו לראות בכחול לבן אלטרנטיבה פוליטית לשלטון הימין, ולא רק תוכנית להשמת עובדים. בדבריו שלח הביע אמנם הסתייגות נחרצת מחילופי שטחים ביישובי המשולש ובוואדי עארה, תיאר את הסעיף הזה כ"מגונה" והבטיח שאם כחול לבן תהיה בשלטון הוא יירד מסדר היום. את החזון הזה הוא תיאר כחזון של "מדינה פלסטינית מפורזת לצד ישראל, תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל".

נדרשת מידה לא מבוטלת של היתממות כדי להציג כך תוכנית, שמאגפת את נאום בר־אילן מימין ולמעשה מאמצת את הנרטיב של הציונות הדתית. את "הצפרדע" שכביכול תידרש ישראל לבלוע כדי לקבל את כל מה שאי פעם ביקשה, האמריקאים התנו בשורת דרישות שאף מנהיג פלסטיני לא צפוי לקבל. החזון הוא אולי חזון שתי המדינות, אבל בפועל מדובר באישור אמריקאי לסיפוח חד־צדדי, כנראה רק אחרי הבחירות.

לא רק שלח, גם מנהיג כחול לבן ח"כ בני גנץ הצהיר ש"תוכנית טראמפ משקפת נאמנה את עקרונות היסוד הכתובים במצע כחול לבן" והוא יפעל "למימוש כל חלקיה". הוא אמנם הסתייג מסיפוח מיידי והוסיף ש"צעדים פזיזים וחסרי אחריות שאינם מתואמים עם ירדן, מצרים ומדינות ערב המתונות מסכנים את היכולת ליישם אותה", אבל אמר כי בכוונתו להביא את התוכנית לאישור הכנסת.

גם מספר 4 בכחול לבן, גבי אשכנזי, חלק מחמאות לתוכנית ותיאר אותה כ"הזדמנות לעשות היסטוריה ולעצב את ישראל באופן שתואם את החזון שלנו".

שתי החלופות הפוליטיות המרכזיות היום בישראל אימצו את שיח הסיפוח והריבונות, ושהציבור יתבקש בקרוב להכריע בשאלה מי יוציא לפועל את החלת החוק הישראלי על ההתנחלויות ובקעת הירדן. אין היום בישראל כוח פוליטי שיכול לעצור את התקדמותה במסלול הסיפוח המסוכן, שנפתח באישורו של נשיא אמריקאי חסר אחריות. אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הימין צריכה לומר בבירור, שסיפוח הוא בחירה בין מדינה דו־לאומית לאפרטהייד, ושמי שלא מעוניין בשתי האפשרויות מוכרח להתנגד לסיפוח.