מיום מעצרו של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, החל מהלך של צמצום ושל תחימת התיק הפלילי העוסק בחשד לשוחד מיני בוועדה למינוי שופטים. לציבור הוסבר כי על רקע הפגיעה הקשה בפרטיותו של נוה — בשל הפריצה למכשירי הטלפון שלו — יוגבלו צווי החיפוש בטלפונים לנושאים אחדים בלבד.

מרוויח מהקטנת התיק הוא שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, שישב בדין בארבעה תיקים מול האיש ששימש לוביסט למען מינויו — מקורבו של נוה, עו"ד אשר אקסלרד. נוה עצמו חמק מחקירות פוטנציאליות אחרות, בין השאר בנוגע לשורת מקורבים אחרים שדחף למשרות שיפוט.

התמונה השתנתה מרגע שנחשף כי השופטת אתי כרייף — שתואשם כפוף לשימוע במתן שוחד מיני לנוה — היתה בקשר קרוב גם עם חבר אחר בוועדה למינוי שופטים, שר האוצר משה כחלון. עניין זה נחקר חלקית בלבד, ושלא כראוי. כעת אי אפשר לטעון עוד שפרטיותו של נוה היא שעצרה את בניית התיק. התכתובות ואיכוני הטלפון המפלילים לכאורה בין כרייף לכחלון נמצאו במכשירה של כרייף, שאיש לא פרץ אליו שלא כחוק. המחיקה של המסרונים, מגבירה את החשד לאופי הפלילי של הקשר, שלא נחקר כראוי.

חוסר הנוחות מהתנהלות המשטרה והפרקליטות בתיק גובר עוד יותר, כאשר מגלים שכרייף הוזהרה בהיחשדה במתן שוחד מיני לכחלון — ואילו כחלון, שמסר פרטים שקריים לכאורה בעדותו (כמו פרטים כוזבים על מספר הפגישות בינו לבין כרייף), לא הוגדר חשוד. העובדה שלא זומנו לעדות אנשים בולטים בפרשה, כמו איש חיל הים יובל צור או השר יואב גלנט — שלטענת כרייף היו מעורבים ביצירת הקשר בינה לבין כחלון — מלמדת שאיש לא התכוון לחקור ממש את יחסי כחלון־כרייף. פרקליט ישראל לשעבר שי ניצן הוא שפיקח על החקירה הזאת, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט פטר את עצמו מהתיק בשל חברותו עם נוה. אך בדומה למנדלבליט, גם ניצן לא חרג מהגמגום וההססנות בכל הנוגע לחקירת פוליטיקאים בכירים. ייתכן שהגמגום הזה הונע גם בשל החשש מחשיפה מלאה של אחורי הקלעים בוועדה למינוי שופטים.