ממצאי הביניים בפרשת מטוסי האף–16 שטבעו בהצפה בבסיס חצור נועדו בעיקר למנוע הטלה של האחריות על בכירי המערכת במטה הכללי ובחיל האוויר של ישראל. על פי הממצאים, הנזק למטוסים מוערך בכ–30 מיליון שקל, ושלושה מטוסים נמצאים עדיין בתהליך של שיקום.

חיל האוויר הודה בכך, שהבסיס לא נערך כראוי להצפה וכי חיילים נזקקו לחילוץ. כמו כן הודה בכך שהיה שיתוף פעולה פסול וציני עם הצנזורית הראשית, תא"ל אריאלה בן אברהם, אשר שימשה כחותמת גומי לדרישת קצינים בצמרת הצבא למנוע את פרסום המידע לציבור בנימוק של ביטחון.

אף על פי ששלושה מפקדים ננזפו ומפקד בסיס חצור התפטר — הרושם הוא, שפרסום מסקנות הביניים לא נועד לתקן את המעוות, אלא רק לצמצם את הנזק התדמיתי והמקצועי האישי לראשי המערכת.

הניסיון של מפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין, להציג את הבקשה של מפקד בסיס חצור, לסיים את תפקידו מוקדם מהמתוכנן — מעט לפני יציאתו לתפקידו החדש כנספח הצבא בחו"ל — כצעד אצילי והנזיפה לשלושה מפקדי טייסות בבסיס נראים כניסיון נואש כמעט להגן על האחראים למחדל בתוך תחומי הבסיס. כל זאת במטרה להסיר כל אחריות של מפקד חיל האוויר ושל קצינים בכירים אחרים, שהיו אחראים לקבלת ההחלטות מלשכותיהם.

מפקד חיל האוויר נדרש חודש כדי להודות בכך, שהמדיניות התקשורתית היתה שגויה וכי לא היתה הצדקה לעכב את הפרסום בנימוקים של ביטחון מידע. עד היום, בחיל האוויר ובצבא אין חושפים מי היו הגורמים שהחליטו למנוע את הפרסום על המצב הקשה של החיילים ועל הנזק שנגרם למטוסים והציוד. לא קשה לנחש, שלא היתה זו החלטה של אלה שננזפו שכן החלטות מסוג זה עוברות דרך לשכת מפקד חיל האוויר, לשכת דובר הצבא, וסביר להניח שאף דרך לשכת הרמטכ"ל.

התנהלות בכירי המערכת באירוע הזה היא המשך להתנהלות התקשורתית הבעייתית בחודשים האחרונים. קו ישר עובר בין ההצפה בבסיס חיל האוויר בחצור ובין זיוף הנתונים של הלוחמות בחיל השריון, לזיוף של מספרי גיוס החרדים, למסירת המידע השגוי בנוגע לנסיבות המוות של שמונה בני משפחה משבט א־סווארכה ברפיח ופרסום ה"חיסול" של בכיר הג'יהאד האיסלאמי רסמי אבו מלחוס — האויב המומצא, שהוצג כ"ממונה על יחידות הרקטות של הארגון".

באירוע בבסיס חצור הושבתו לכמה חודשים שלושה מטוסים וגם ציוד בשווי של מיליוני שקלים. הפגיעה באמינות בעיני הציבור ובעיני החיילים והקצינים המשרתים חמורה הרבה יותר.