הדברים שאמר יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הם סטירת לחי בפניהם של האזרחים הדמוקרטיים, שכמהים לשינוי הכיוון הפוליטי המסוכן שבו צועדת ישראל.

גנץ אמר שהרשימה המשותפת לא תוכל להיות חלק מממשלה שיקים. "ביני לבין הרשימה יש מחלוקות עמוקות בכל הנוגע לסוגיות מדיניות, לאומיות וביטחוניות. המחלוקות שלי עם הנהגתה קשות ובלתי ניתנות לגישור".

דבריו של גנץ באו בתגובה לדברים שאמר יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה שאמר שמפלגתו לא תמליץ על גנץ להרכבת הממשלה "אם לא נשמע ממנו אמירה חדה מאוד נגד הטרנספר והסיפוח". עודה התרעם על כך שבכחול לבן שותקים על מה שהגדיר כהתקפות של בנימין נתניהו נגד האוכלוסייה הערבית.

בדבריו גנץ השיב את פני עודה והרשימה המשותפת ריקם ולמעשה ויתר על שותפות יהודית־ערבית. לא מן הנמנע שבפסילת השותפות עם הערבים, סתם גנץ את הגולל על אפשרות הקמת ממשלה בראשותו שתחליף את נתניהו בשלטון. אם מצרפים את הצעד הזה ללהיטות שבה קיבל את "תוכנית המאה" של טראמפ, הקוראת לסיפוח שטחים פלסטינים, והעמדות הגזעניות והמדירות כלפי ערבים שהפיץ נציג האגף הימני במפלגתו, יועז הנדל, כבר לא ברור מה הרְבוּתָא הגדולה במהפך שלטוני.

כחול לבן נולדה כאלטרנטיבה לממשלת הימין בראשות נתניהו, ועתה, מלבד שינויים קלים של סגנון, כלל לא ברור במה הם עדיפים על פני השלטון הנוכחי. כנגד גנץ אמנם לא תלוי כתב אישום בעבירות שחיתות, אבל אלטרנטיבה פוליטית צריכה להציע פרוגרמה פוליטית שלמה ומלאה ולא חיקוי זול ודהוי של הקיים.

לאחר הבחירות הקודמות נקט עודה בצעד אמיץ כשהוביל את רוב מפלגתו להמליץ על גנץ כראש ממשלה. הוא אף הציג סדר יום אזרחי שנועד לשפר את איכות חייהם של האזרחים הערבים. גנץ ועודה יכלו להוביל שינוי דרמטי, שישראל זקוקה לו כמו אוויר לנשימה. בשיתוף הפעולה ביניהם הם יכלו להציע ריפוי לפצעים ששנות שלטונו האלימות, הגזעניות והמסיתות של נתניהו הותירו בגוף החברה האזרחית. אלא שבפזילתה ימינה העדיפה כחול לבן להשאיר את ידם המושטת של הערבים תלויה באוויר.