בנימין נתניהו הוא שהחדיר לציבוריות הישראלית את המושג "קמפיין נגטיב". מ"פרס יחלק את עיר הקודש" ב–1996 ועד לניסיון לצייר את יו"ר כחול לבן, בני גנץ, כמעורער נפשית בשנה האחרונה, שוב ושוב רכב נתניהו על נימי השנאה כל הדרך אל הקלפי.

אלא שבבחירות האחרונות חצה נתניהו את הקווים שבין המלוכלך לפלילי. באישורו נשכרה חברת המודיעין CGI כדי לבלוש אחרי גנץ ולנסות לדלות מידע מביך ואישי על אודותיו. שליחת מרגלים לעקוב אחרי יריב היא אמנם מעשה שפל, בנוסף, הדרך שהחקירה מומנה בה היא עבירה על החוק.

התשלום בעבור החקירה, בעלות של מאות אלפי שקלים, נעשה באמצעות חברת קש — בניגוד לחוק מימון מפלגות. במקביל היה נתניהו מעורב אישית גם בהשגת הקלטה של שיחה פרטית בין ישראל בכר, שהיה היועץ האסטרטגי של גנץ, ובין הרב גיא חבורה, כפי שחשפה אילנה דיין ערב הבחירות בחדשות 12.

גם בהנחה שהגורם שהקליט את השיחה הוא הרב חבורה, יש במעשים משום עבירה. חוק האזנות סתר אוסר על הקלטה והאזנה לשיחה. עצם ההקלטה וגם פרסום חלקים אישיים מתוכה באתר קיקיוני ערב הבחירות הם עבירה לכאורה של האזנות סתר, שנתניהו מעורב בה אישית.

לכך מצטרף ניסיון הסחיטה של חברת הכנסת עומר ינקלביץ' (כחול לבן). לינקלביץ' נאמר בימים האחרונים, שאם לא תסכים לערוק ממפלגתה לליכוד, ייחשף מידע פרטי על אודותיה, אשר עולה בין היתר מחלק גנוז בהקלטות של בכר והרב חבורה. את אותו מידע פרטי הבטיח לנתניהו עורך דינו, יוסי כהן, להשיג באמצעות חקירת CGI נגד גנץ.

סימן שאלה גדול מרחף גם מעל לפרסומים ולפיהם איראן השיגה לכאורה חומרים אינטימיים מתוך הטלפון של גנץ. בעוד נכונות הטענות הללו לא הוכחה מעולם, הוכח שדווקא נתניהו פעל כדי לנסות להשיג מידע פרטי על יריבו, כדי לבסס טענה שהמידע עושה את גנץ לסחיט.

ריגול, סחיטה, האזנות סתר ועבירות מימון בחירות — אלה עושים את קמפיין 2020 של נתניהו לפרשת ווטרגייט מקומית. על היועץ המשפטי לממשלה של ישראל להורות על חקירה מיידית של המעשים, לפני שנתניהו יספיק להדיח אותו מתפקידו.