יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שלפי החוק, הוא מכהן באופן זמני עד לבחירת יו"ר חדש, ניצל את כוחו כראש הרשות המחוקקת כדי לייצג את האינטרסים של הרשות המבצעת והעומד בראשה. אדלשטיין עשה זאת בניגוד מופגן לרצון רוב ח"כים, תוך ניגוד עניינים, מעילה במחויבותו לייצג את הכנסת ופגיעה באיזון הבריא בין רשויות השלטון.

משום שיש רוב של 61 ח"כים המתנגדים לממשלה, אדלשטיין נשלח למנוע את פעילות הכנסת ואת בחירתו של יו"ר חדש. לא ייתכן שיו"ר זמני יפעיל את סמכותו לקבוע את סדר היום כדי למנוע את בחירת היו"ר הקבוע. זוהי בריונות פרלמנטרית שהיתה חייבת להיפסק. אדלשטיין היה חייב לאפשר בחירת יו"ר המשקף את הרוב החדש בכנסת, ושום תירוץ של משא ומתן קואליציוני או בריאות הציבור לא יוכל להסתיר את העובדה שהוא פועל מתוך ניסיון אנטי־דמוקרטי להישאר בתפקידו.

חמור במיוחד הניסיון להיתלות בהנחיות משרד הבריאות כדי להטיל מגבלות משתקות על הרשות המחוקקת, תוך המצאת תירוצים כגון סיכון בריאותם של הח"כים. הכנסת היא מקום עבודה חיוני מאין כמותו. בדיוק כפי שרופאים, אחיות, רוקחים, בנאים או קופאיות בסופר ממשיכים לעבוד למרות מגפת הקורונה, כך גם על חברי הכנסת למלא את תפקידם, ובכלל זה פיקוח על הממשלה וניהול המשבר.

יש לזכור שהממשלה היא שאחראית בפני הכנסת, והכנסת אינה זרוע החקיקה של הממשלה. הכנסת מייצגת את הציבור, שהוא הריבון בדמוקרטיה. לכן מהלכי הממשלה של נתהיהו לשיתוקה הם אנטי־דמוקרטיים.

אין חיוני יותר מפרלמנט מתפקד, ודווקא בזמני חירום. השילוב של חולשה אינהרנטית בפיקוח על השלטון בישראל, עם שיתוק הפרלמנט, תקשורת שעסוקה במשבר בריאותי וכלכלי ואזרחים הנתונים בסגר, חוששים לבריאותם ולבריאות משפחותיהם, ועסוקים בהישרדות כלכלית, מקרב את הישראלים לשלטון אבסולוטי. בוודאי במצב שבו מדובר בממשלת מעבר, שכל החלטותיה מתקבלות על ידי אדם אחד.

לא מזכותו של אדלשטיין למנוע בחירת יו"ר חדש, והקמת ועדות הכנסת על פי מפתח הסיעות, המשקף את הרוב המתנגד לממשלה, לכן בית המשפט העליון התערב ברגע הנכון. נמאס לישראלים עם תרגילי ההתחמקות המבישים של אדלשטיין ושל בנימין נתניהו המושך בחוטיו.