התנועה שנקראת "מפקדים למען ביטחון ישראל", שהוקמה לפני כחמש שנים, גורסת שהפתרון הביטחוני־מדיני היחיד לסכסוך הפלסטיני ישראלי הוא "שתי מדינות לשני העמים" שישולב בהסכם אזורי.

אולם, פתרון זה איננו ישים מסיבות ידועות. המחשה אחת לקושי ביישומו גלומה ב"עסקת המאה" של טראמפ, אשר כשלה ביצירת שותף בצד הפלסטיני, האזורי והבינלאומי וגם בצד הישראלי של תומכי הסדר, קיימת ביקורת על רבים ממרכיביה. רבים חוששים שסיפוח כעת יחזיר את חיילי צבא ישראל לרחובות של אל ח'ליל וקלקיליה ולסמטאות הקסבות. זה מה שיקרה, משום שסיפוח, גם אם חלקי, יבהיר לפלסטינים כי ישראל קיבלה החלטה לשים קץ לעידן ההסדרים, להנציח את הכיבוש ושליטתה בגדה המערבית, לקבוע בעצמה את גבולות השליטה הפלסטינית, ולשים סוף לחלום העצמאות שלהם. מי מקרב הפלסטינים שפעלו עד עכשיו כדי לקיים את שיתוף הפעולה עם ישראל ולהרגיע את השטח, ובראשם הנהגת הרשות ומנגנוני הביטחון שלה, יאבדו באחת את שאריות הלגיטימציה הציבורית שלהם. באווירה שבה "שיתוף הפעולה" של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים עם ישראל לא יעלה עוד בקנה אחד עם חלום העצמאות הפלסטינית, אלא יוקע כבגידה ומשת"פיות עם הכיבוש, קצרה הדרך לקריסת מנגנונים אלה.

כך תיאלץ ישראל לתפוס שוב את השליטה על הערים הפלסטיניות שמהן יצאה ב–1995, בעקבות הסכמי אוסלו. התומכים במפעל הסיפוח מזקים אך ורק לישראל, ומתעלמים בין היתר למחיר הכספי שהסיפוח יגבה ממנה".

האינטרס הישראלי הוא לא להכניס את חיילי הצבא שלה לתוככי הערים הפלסטיניות ולא לשעבד את הצבא הסדיר למשימות שיטור. הישראלים שכחו את ממצאי ועדות החקירה באשר למחיר שגבתה הפריסה בשטחים הפלסטינים בשנות האינתיפאדה השנייה במקביל לחשבון הביצועים במלחמת לבנון השנייה.

ישראל תישא בעלות מימון חייהם של מיליוני פלסטינים — הנאמדת ב–52 מיליארד שקלים בשנה — שכן עלויות אלה ייפלו על המשק הישראלי, המעורער בין כה וכה בשל עלויות משבר הקורונה. וכן, ישראלים רבים חרדים מפני ההשלכות של סיפוח מיליוני פלסטינים.

עמדות הימין הקיצוני הסיפוחיסטי־משיחי ועמדות השמאל החלש במקביל, מתכנסות לכדי תוצאה אחת: אסון של "מדינה אחת לשני העמים".