בג"ץ דן, הפעם גם בשידור חי באינטרנט, בעתירות נגד התקנות לשעת חירום שמסמיכות את השב"כ והמשטרה של ישראל לעקוב אחרי אזרחים באמתלת המאבק בהתפשטות הקורונה. ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי, אמרה לבית המשפט, כי משרדה שוקל להרחיב משמעותית את השימוש באמצעי המעקב של השב"כ. אמירתה של סדצקי צריכה להדליק את כל נורות האזהרה שטרם נדלקו: הישראלים במדרון החלקלק.

לא היה דבר צפוי יותר מניסיון שלטונות ישראל להרחיב את השימוש באמצעי המעקב. הדפוס מוכר ומסוכן: מתחילים באמצעים מזעריים כביכול, לזמן קצוב, אחר כך מרחיבים את האמצעים ואת משך הזמן, עד שהם הופכים לקבועים. עכשיו זה המאבק בקורונה, מחר מאבק בפשע ולבסוף — מאבק במתנגדי המשטר. ההיסטוריה של ממשלות ישראל רצופה בדוגמאות שבהן אמצעים לשעת חירום היו לשגרה.

בעוד שבעולם אין ממשלה אחת שנוקטת את האמצעים הללו במלחמתה בקורונה, ממשלת ישראל מתכוונת להרחיבם. הערותיהם בדיון של השופטים נעם סולברג, ששאל: "זה לא מצב של ביטחון, שלפי החוק ניתן להפעיל את יכולות השב"כ?" ושל עמיתו חנן מלצר: "הזכות לחיים גוברת על הזכות לפרטיות", מטרידות מאוד. בג"ץ אמור להיות שומר הסף, לא פרקליט השב"כ.

החטא הקדמון הוא כמובן הכיבוש הישראלי לשטחים הפלסטינים. עליית קרנו הפראית של השב"כ בשטחים הפלסטינים, האמצעים שהועמדו לרשותו והסמכויות הכמעט בלתי מוגבלות, בלא פיקוח משפטי וציבורי של ממש, הם המסד שעליו נשענת כעת ממשלת ישראל, המבקשת להעתיק את אותם אמצעים ושיטות. גם זה היה צפוי להחריד.

ביטחון לא יכול לשמש כסות לכל חדירה לפרטיות, וגם לא בריאות הציבור. צריך להקשיב לדבריו של פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד הרופאים לבריאות הציבור: "קשה להבין את הלהיטות להשתמש בכלים חשאיים שאין הוכחה לתועלתם. העדר שקיפות והעדר מקצועיות פוגעים באמון הציבור ובבריאות הציבור".

עכשיו זהו מבחנו של בג"ץ. אם יכשיר את הרחבת האמצעים, הישראלים יגלו מהר שהם חיים במעגל סגור ומסוגר של משטרה שלא חותרת להבטחת ביטחונם ואכיפת החוק, מעגל שבו הזכות לפרטיות תהפוך לאות ריקה, בתירוצים מתירוצים שונים.