שוב, אמצעים דרקוניים
לא הירידה בתחלואה, וגם לא שמספר המחלימים מקורונה עבר את מספר החולים הפעילים, מצליחים להוריד את המוטיבציה של הממשלה הישראלית לעקוב אחר האזרחים. השימוש באמצעים המיוחדים קוסם לה, שמסרבת להיפרד מהם עם החזרה ההדרגתית לשגרה. היא אף רוצה להעמיק את החדירה לפרטיות של האזרחים.
בתקופה אחרונה נודע, כי ממשלת ישראל תדרוש ממבקרים בקניונים ובשווקים להתקין אפליקציית מעקב בטלפון הנייד, שתאפשר להתחקות אחר מסלולם ולערוך חקירה אפידמיולוגית מהירה כדי לברר אם חולה קורונה ביקר במקום. מנהלי הקניונים יחויבו לפתח את האפליקציה ולהתקין מערכות לפיקוח על המבקרים על חשבונם, כתנאי לשוב לפעילות. המידע שהאפליקציה תספק, יאפשר לא רק חקירה אפידמיולוגית, הוא גם יראה באילו חנויות מבקר כל אדם, כמה זמן הוא שוהה בכל חנות ומהם האזורים האטרקטיביים יותר במתחם. מדובר בפירצה בפרטיות שקוראת לגנב: להנהלות הקניונים עשויה להיות גישה למידע יקר ערך זה.
מחיר השימוש בטכנולוגיה לעצירת התפשטות המגיפה הוא פגיעה אנושה בפרטיות, בין אם הידע הזה בידיים פרטיות ובין אם בידיים ממשלתיות. בישראל הפגיעה חמורה שבעתיים, שכן הממשלה הסמיכה את שירות הביון שלה לפקח על האזרחים, למרות שקיימות בעולם חלופות לשימוש בשב"כ.
באחרונה, ועדת המשנה לענייני מודיעין — בראשות גבי אשכנזי, שנהפך ממבקר פרלמנטרי לשותף בממשלה — אף האריכה בחמישה ימים נוספים את החלטת הממשלה להמשיך את השימוש במעקבי שב"כ. זאת, למרות שבג"ץ קבע כי לפני הממשלה ניצבות שתי אפשרויות: לעגן את השימוש בשב"כ בחקיקה, או להשתמש בטכנולוגיה חלופית, שונה מזו שבה משתמש השב"כ.
גם בשיא המגפה היה ברור שמדובר באמצעים בעייתיים ושקשה יהיה "לסגת לאחור". קל וחומר עתה, כששיא המגפה מאחור.
אין חוק בעולם המחייב את בן האדם ללכת עם טלפון ברחוב והמונע ממנו כניסה לקניון או כל מקום אחר ללא טלפון וללא התקנת אפליקציית מעקב כזו או אחרת. זה לא חוקי, זה מדרון מאוד חלקלק ואל לתת יד לאמצעי מעקב דרקוניים כאלה.
על ממשלת ישראל לצאת מהטלפונים של האזרחים, ולא לאפשר לחברות עסקיות לעקוב אחריהם בכובעם כ"צרכנים" או "מבקרים". אסור לשאת יותר את הפגיעה בפרטיות.