בזמן שבנימין נתניהו ושריו מסמאים את עיני הציבור בפירורי סיוע ל"אזרח הפשוט", במשרד האוצר לא מתביישים ומודים בכך שהמדיניות הרשמית היא לא לסייע. לא לנכים, לא לחד־הוריות, לא לנשים קשישות ולא למקבלי הבטחת הכנסה. הטיעונים של האוצר להתנגדות למתן קצבאות קיום לצד דמי אבטלה לעשרות אלפי האנשים הכי עניים בישראל חושפים את המדיניות הממשלתית האמיתית במערומיה: סיוע ממשלתי לחזקים והפקרת החלשים לכוחות השוק.

בשבועות האחרונים הופחתו אלפי שקלים מקצבאות של עשרות אלפי עניים, שפוטרו או הוצאו לחופשה ללא תשלום בשל משבר הקורונה, וביקשו דמי אבטלה. הודות להבחנה שקיימת בחוק בין הכנסה מעבודה לבין קבלת דמי אבטלה, קוצצה באופן אבסורדי הקצבה של מי שהפך למובטל. כך, למשל, אם חד־הורית לשלושה ילדים אשר קיבלה לפני תקופת הקורונה קצבת הבטחת הכנסה על סך 2,869 שקלים, תקבל בימי הקורונה עם פיטוריה קצבה מופחתת של 1,034 שקלים בלבד.

בצעד חריג, התחייב שר הרווחה אופיר אקוניס (ליכוד) לקדם חקיקה לתיקון החוק. בצעד לא מפתיע, במשרד האוצר החליטו לסכל את התיקון. הנימוק הראשון הוא שאין מקור תקציבי. אלא שבאותה נשימה נכתב, כי עלות השינוי הזה היא 335 מיליון שקלים — כלומר פחות מחצי אחוז מהתקציב הממשלתי למאבק בקורונה, שצפוי לעמוד על מאה מיליארד שקלים.

זוהי הודאה שחור על גבי לבן, כי בשביל העניים ביותר הממשלה לא מוכנה להשקיע אפילו חצי אחוז מהתקציב. רק לשם השוואה, כאשר הראל ויזל, מבעלי רשת פוקס, דרש סיוע גדול בהרבה, באוצר לא השיבו כי "אין מקור תקציבי".

הנימוק השני נשלף מספר הטיעונים הקבוע של האוצר בכל הנוגע לסיוע לעניים: "ייווצר תמריץ שלילי לעבודה". אלא שהפעם מדובר בהתעלמות גסה מהעובדה שמגפה עולמית הביאה למספר מובטלים חסר תקדים ולסגירתן של מרבית המשרות. מלבד ההתעלמות ממצב שוק התעסוקה, התיקון לחוק כלל אינו יכול להשפיע על המוטיווציה העתידית ליציאה לעבודה — שכן הוא מוגדר כהוראת שעה וחל רק על החודשים מארס עד מאי.

מדובר במדיניות פסולה. כמו בהתמודדות עם הקורונה, על המדינה להפגין את אותה רמת מחויבות למניעת התפשטות המגפה הכלכלית, איתור נשאיה וטיפול בנפגעיה.