אם מטרת החזרה לגנים ולכיתות הנמוכות בבתי הספר היתה לאפשר להורים לחזור לעבוד - הרי שהמתווה שפירסם משרד החינוך הוא כישלון. במשפחה ממוצעת יש שלושה ילדים. לפי המתווה, משפחה טיפוסית, שבה שני ההורים עובדים במשרה מלאה, הבן הגדול לומד בכיתה ג', הבת האמצעית בגן חובה, והקטן מופקד במעון יום, תיאלץ לנהוג כך: הבכור חוזר ללימודים וילמד חמישה ימים בשבוע, אבל רק למשך חמש שעות בכל יום. לכן, הוא יאכל בבית ארוחת צהריים, שיהיה צריך להכין בעבורו מבעוד מועד, ואחד מהוריו יצטרך לעזוב את עבודתו כדי לאסוף אותו.

כתוצאה מכך, אותו הורה אמור לבלות במקום עבודתו בין שלוש לארבע שעות. אלא שאפילו את יום העבודה החלקי הזה המתווה לא מאפשר, שכן ילדת הגן לומדת רק שלושה ימים בשבוע. בשלושה הימים האחרים היא בבית, (לא) "לומדת מרחוק". אם כך, חמשת הימים שבהם הבן הבכור מבלה בבית הספר לא יועילו הרבה להוריו, משום שממילא אחד מהם ייאלץ להיות בבית עם הילדה מחצית מהשבוע.

אל האילוצים הללו יש להוסיף את הפעוט, שעל פי המתווה לגיל הרך - שנוסח על ידי משרד העבודה והרווחה ולא על ידי משרד החינוך - דווקא כן אמור לשהות במעון במשך כל השבוע. אלא שלפי תקנות הקורונה, בכל מעון כזה יכולים לשהות רק 17 פעוטות. ומה לגבי הפעוט ה-18? אם איתרע מזלם של הוריו להישאר מחוץ לקבוצה הנבחרת, הרי שלא יוכלו לעבוד באף לא אחד מימות השבוע. האם מישהו - הממשלה, הרשות מקומית - יפצה אותם על כך? אולי אם היו חיים בדנמרק ולא בישראל.

מתווה החזרה לשגרה לא מאפשר לרוב ההורים לחזור לעבודתם. ספק גם אם הוא עונה על הצרכים של מאות אלפי ילדים. שכן במקום לשתף אנשי מקצוע מתחומי החינוך ובריאות הנפש של הילד, אנשי אקדמיה ואנשי שטח, בקביעת המתווה, שוב, רק אנשי האוצר ומשרד הבריאות בנו אותו.

פעם נוספת מתברר, שהמציאות - ובכללה נתונים בסיסיים על גודל כיתה או מעון - תפסה את משרדי הממשלה לא מוכנים. הצהרות ריקות והבטחות סרק אינן תחליף לעבודת מטה מסודרת ושקופה.