מלך ירדן עבדאללה השני הבהיר בראיון בעיתון הגרמני "דר שפיגל" שאם ישראל תספח חלקים מהגדה המערבית הדבר יוביל להתנגשות גדולה עם הממלכה ויסכן את "הסכם השלום" עמה.

דברי מלך ירדן הם תזכורת חשובה לבנימין נתניהו, ולתומכי הסיפוח שבהם הוא מוקף, הזורים חול בעיני הציבור הישראלי כאילו נכונות אמריקאית להכרה בריבונות ישראל על ההתנחלויות היא תעודת ביטוח היסטורית לבצע מחטף מדיני חד־צדדי, בלי לשלם ובלי להסתכן.

מדובר בשיכרון כוח מסוכן. האיחוד האירופי דן בקידום סנקציות נגד סיפוח ישראלי, אם זו תנקוט בצעדים חד־צדדיים המנוגדים לחוק הבינלאומי. למעשה, היהירות הישראלית אינה מגובה אפילו על ידי הממשל האמריקאי, שמקפיד לשלוח מסרים כפולים. רק באחרונה אמר שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו כי "סיפוח הגדה המערבית הוא החלטה שישראל תצטרך לקבל". זהו ניסוח עמום שניתן לפרשו כדרבון לישראלים לקחת את ההחלטה ולהתקדם בסיפוח, או כרמז שתכליתו צינון ההתלהבות הראשונית מהסיפוח.

בתדרוך לכתבים ישראלים על רקע דברי עבדאללה, אמרה דוברת משרד החוץ האמריקאי כי ממשל טראמפ מעוניין לקיים משא ומתן ישיר בין הישראלים, הפלסטינים וגורמים נוספים באזור על תוכניתו של טראמפ, וכי השיח בנושא הסיפוח צריך להתקיים במסגרת המשא ומתן הזה בין הצדדים. בדיוק כמו אחרי הצגת "תוכנית המאה", שבה תחילה רץ נתניהו להתרברב ב"ריבונות על כל ההתיישבות כבר ביום ראשון" — אבל אז צינן אותו הממשל והבהיר כי סיפוח לפני הבחירות "יסכן את ההכרה האמריקאית".

ברור מאליו שסיפוח יסכן את השלום. הבעיה היא שהימין הסיפוחיסטי אינו נרתע מאפשרות זו, אלא בדיוק להיפך — מבחינתו הפלת בית המלוכה ההאשמי עשויה להגשים את החזון של ירדן כמדינה הפלסטינית.

בני גנץ הבהיר במהלך הבחירות כי הוא מסתייג מצעדים חד־צדדיים. הוא אמנם חתם על הסכם קואליציוני שמאשר לנתניהו לקדם סיפוח חד־צדדי כבר ביולי, אולם בהסכם מופיע גם סעיף שמחייב את נתניהו לאשר את תוכנית טראמפ תוך חתירה "לשמירה על היציבות האזורית, שמירה על הסכמי השלום". דבריו של עבדאללה מבהירים שזה לא המצב. על גנץ יהיה להתעקש שסיפוח פוגע בשלום ולסכל הרפתקה מיותרת ומסוכנת זאת.