תמונת בנימין נתניהו, בפתח בית המשפט רגע לפני פתיחת משפטו, על רקע שריו הנאמנים, שפיהם מכוסה במסיכות בשעה שהוא משתלח במערכת אכיפת החוק כאחרון העבריינים, תיחקק לעד בזיכרון.

אפילו ביחס לסף המוסרי הנמוך שלו רשם נתניהו שפל חדש והוכיח שוב, שנאשם בפלילים אינו יכול לכהן כראש הממשלה. קל וחומר לא נתניהו, שההסתה היא הטבע שלו.

נתניהו חזר על אותה עלילת דם מופרכת, שהוא ומעגל נאמניו מאביסים בה את הציבור: "גורמים במשטרה ובפרקליטות חברו יחד לעיתוני השמאל כדי לתפור לי תיקים הזויים". כך, בלי שמץ אחריות, תקף נתניהו את ראשי מערכת אכיפת החוק שהיו מעורבים בתהליך העמדתו לדין: מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. על האחרון שאל בזדון: "האם יש לו משהו להסתיר?".

התברר סופית, שנאשם חסר עכבות עומד בראשות הממשלה וחותר תחת יסודות הממשלה שהוא מופקד עליה. מסביב לו עומדים שרי ממשלה וחברי כנסת, המגויסים באופן מוחלט למאבק הרסני זה ומתחרים ביניהם מי יעמוד קרוב יותר לנאשם בשחיתות. השר ל"ביטחון פנים" אמיר אוחנה, השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם, שר החינוך יואב גלנט, שרת התחבורה מירי רגב, שר האוצר ישראל כץ והשר צחי הנגבי.

אלה אמנם לא נשאו את שלטי המפגינים, שהתכנסו ברחוב סמוך — שנכתב עליהם בין היתר "מנדלבליט אתה אשם" — אבל זה מה ששידרו עמידתם לצד נתניהו, עיניהם המישירות מבט למצלמה ופיהם המכוסה.

עם פתיחת המשפט של נתניהו נכנסה ישראל לאזור הדמדומים. היא לכודה במצב חסר תקדים: לא זו בלבד שראש הממשלה שלה נאשם בפלילים ומנהל את הממשלה ואת משפטו במקביל; נתניהו כנאשם מוביל מתקפה ציבורית פרועה וחסרת עכבות נגד מערכות אכיפת החוק והמשפט, שעליהן הוא מופקד. איך אמורה הממשלה לתפקד במצב כזה?

בני גנץ הגיב על נאום הבלהות של נתניהו באומרו, ש"גם לראש הממשלה שמורה חזקת החפות. אני בטוח שמערכת המשפט תקיים עמו משפט צדק". זוהי תגובה רפה וסתמית, המנסה בחוסר הצלחה לכסות על ערוות חבירתו לנאשם בפלילים; על כך שאיפשר לאדם חסר עכבות לקחת אוכלוסיה שלמה כבת ערובה.