איאד אלחלאק, תושב עיר הקודש, בן 32, נורה למוות בידי שוטרים ישראלים. אלחלאק הוא בעל צרכים מיוחדים ומחקירה ראשונית עולה שהוא היה בדרכו למוסד שבו הוא מטופל.

שוטרים שהבחינו בו ביקשו לבדוק אותו, הוא לא הבין אותם, נבהל וברח. אלחלאק הספיק לרוץ כמה עשרות מטרים ולנסות להתחבא בחדר אשפה, לפני שכוח משטרה אחר הגיע למקום, הבחין בו ופתח באש לעברו. על פי עדי שמיעה, לכל הפחות שבעה כדורים נורו לעברו. הוא מת במקום.

אלחלאק הוא הפלסטיני השני שנורה למוות בחודש האחרון בנסיבות לא מוצדקות. בשני המקרים היה הקורבן בעל מוגבלות, שנורה בשל חוסר הבנה או בגלל פזיזות של היורה. במקרה הראשון, נהרג מוסטפא יונס מירי של מאבטחים מול עיני האם שלו בבית החולים שיבא בתל השומר. גם במקרה זה נראה שאפשר היה לסיים את האירוע בלי להרוג את יונס.

אלחלאק לא נשא עמו סכין או כל חפץ מאיים אחר. המשטרה לא הציגה שום ראיה ואפילו לא טענה שאלחלאק סיכן את השוטרים או כל אדם אחר. כל פשעו היה שהוא לא הבין מה השוטרים מבקשים ממנו ונבהל.

נראה שהפעם חברה היד הקלה על ההדק של השוטרים ליחס האלים והמפלה של משטרת ישראל כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. אלימות זו זוכה לכל הפחות לגיבוי שבשתיקה מצד הדרגים הממונים והמחלקה לחקירות שוטרים. רק בתקופה האחרונה סגרה מח"ש שני תיקי חקירה: בראשון תועד שוטר מכה באכזריות תושב פלסטיני; השני עוסק באשה פלסטינית שנפצעה קשה בפניה, לאחר ששוטר הכה אותה בעוצמה בקת הנשק. בנוסף, זה חודשים ארוכים נמשכת חקירת המקרה שבו מאלכ עיסא, בן תשע, איבד את עינו בשל ירי כדור ספוג בידי שוטר ישראלי.

השר של ישראל ל"ביטחון פנים", אמיר אוחנה, הוא דוגמה לגיבוי שמקבלים השוטרים האלימים שידם קלה על ההדק. על השלטונות בישראל לערוך חקירה מהירה ויעילה כדי להעמיד לדין את האחראים. אך הבעיה היא גזענות. אם לאיאד הייתה כיפה על הראש הוא היה עדיין חי ושום יד לא הייתה ״קלה על ההדק״. צריך וחובה לקרוא לילד בשמו.