שרי ושרות ממשלת האטימות של ישראל נאלצים להתכנס בכל פעם באולם אחר שיצליח להכיל את כל הנוכחים. כך, ואחרי שאנשי המינהלה נדרשים למצוא אולם גדול מספיק, הישראלים נשארים עם התמונה שהם היו מעדיפים שישכחו: השולחן המפלצתי, וסביבו חבורת האנשים שלא רואה ממטר.

לא רואה ממטר יותר ממיליון מובטלים; לא רואה ממטר בעלי עסקים קטנים שקרסו; לא רואה ממטר עצמאים שמביטים ימינה ושמאלה, קדימה ואחור, ולא מוצאים ממשלה שתסייע; לא רואים ממטר צעירים שאיבדו את מקום עבודתם ונאלצים לחזור לגור עם ההורים; לא רואים ממטר בעלי משכנתאות, או סתם אנשים עם יתרת חובה שפתחו את הבוקר עם טלפון מהבנק.

מילים רבות נשפכו בחודשים האחרונים על מצבה העגום של מערכת הבריאות בישראל. אמרו עליה שהורעבה במשך שנים ארוכות, שסבלה ממחסור תקציבי שהביא אותה אל הקרקעית.

באותם ימי קורונה הובטח שלא עוד. כולם גלגלו עיניים והבטיחו שמערכת הבריאות תזכה לתקציבים שיאפשרו לה להיות מוכנה לכל מגפה שתתרגש מתישהו. אז אמרו. ואז הקימו ממשלה מפלצתית, וחיפשו אולם מספיק גדול, והתכנסו לישיבה – ישיבת קיצוצים.

אם יש מי שחושב שבעת הזו קיצוצים זה דבר ראוי למען הציבור, כדאי שישטוף פנים: עכשיו צריך לממן את כל המשרדים המופרכים שהומצאו כדי להקים את הממשלה.

בין המשרדים המקוצצים נמצא גם משרד הבריאות שתרם 4.3 מיליון שקל מתקציבו כדי שלאורלי לוי-אבקסיס למשל יהיה משרד. כל מיטה שתימנע מחולה תממן גם את מיכאל ביטון, השר המיותר במשרד המלחמה. ולא לשכוח את זאב אלקין, השר לענייני השכלה גבוהה ומים. והמשרד ההכרחי של ראש הממשלה החליפי, ושר הסייבר, והשר במשרד ראש הממשלה, והשר המקשר לכנסת, ועוד ועוד המצאות שרואות הכל חוץ מאשר את המציאות הכלכלית והפחד האמיתי של בני האדם מפני המחר.

לכן, יש בתמונה של שולחן הממשלה הישראלית קללה. היא תרדוף את יושבי השולחן הזה, ותזכיר להם בכל פעם שיתכנסו לישיבת ממשלה כמה הם מנותקים מהציבור שאותו הם מתיימרים לייצג. זה כבר לא הבטחות הבחירות שהופרו – אלו כבר החיים עצמם, כמו שנוהג להגיד הבוס.