במשך התקופה שעברה מאז פרוץ מלחמת 1967-מנעו ממשלות ישראל, ולא בכדי, מהחלת ריבונות בתחום שמעבר לקו הירוק (למעט שטחים שסופחו לעיר הקודש ורמת הגולן). המדיניות הזאת מאפשרת לישראל לדבוק עד היום בטענה ששליטתה בגדה המערבית (וברצועת עזה) איננה אלא מצב זמני, וכי ההחלטה בנוגע לריבונות בשטחים הכבושים אמורה להתקבל במשא ומתן בין הצדדים. "המצב הזמני" לא הפריע לממשלות ישראל לקבוע עובדות בשטח באמצעות מפעל ההתנחלויות, מכוח צווים צבאיים ובכוח הזרוע.

סיפוחם של שטחים בגדה המערבית יעקר באחת את טיעון הזמניות, ויסתום את הגולל גם על האפשרות לבוא לידי הסדר קבע בר קיימה וגם על הסיכוי לסיים את הסכסוך. מאחר שהריבונות אמורה לחול אך ורק על אזרחים ישראלים המתגוררים באזורים המסופחים, גורלה של האוכלוסייה הפלסטינית יהיה תלוי לנצח בגחמותיו של הריבון הזר. חוק נכסי נפקדים הנהוג בישראל יאפשר לשלטונות הכיבוש לעשות ככל העולה על רוחם בקניינם של רבבות פלסטינים שמתגוררים מחוץ לשטח המסופח. הפקעת השטחים הללו, ובייחוד אזור בקעת הירדן, תסכל כל סיכוי להקים מדינה פלסטינית בעלת רצף טריטוריאלי, ותהפוך אותה ללקט של בועות בלא עתודת קרקע לסיפוק צורכי הריבוי הטבעי ולקליטת פליטים.

איום הסיפוח כבר גרם לפגיעה בתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית ולאיום בפירוקה והסתלקות מהסכם אוסלו. גורמי צבא ישראלים שבים ומזהירים כי הדבר יגרור התקוממות אלימה, ויחזק את מעמדם של חמאס ושל ארגונים אחרים בשטחים הכבושים. מפת המובלעות הישראליות והפלסטיניות המוצעת ב"תוכנית המאה" של דונלד טראמפ מציגה אין־ספור אזורי חיכוך בין השכנים. הצהרות הסיפוח גררו איום בסנקציות נגד ישראל מצד המדינות המובילות באיחוד האירופי. ומלך ירדן ומנהיגי מדינות ערב מזהירים מפני ההשפעות של סיפוח חד־צדדי על היציבות באזור.

לסיפוח אין דבר וחצי דבר עם האינטרסים של הישראלים. ממשלה אחראית צריכה להסיר את הטירלול הזה מסדר היום.

נתניהו רוצה לספח שטחים בתוך שבועות בלי עבודת מטה, בלי חוק, בלי הכנה צבאית, דפלומטית ומנהלתית. הנאשם בשלושה תיקים רוצה להסיט את הדעת מהשחיתות, מהממשלה המנופחת המטורפת, ממחדלי הקורונה הבריאותיים והכלכלים וכל השאר, אז הוא זורק מילה חסרת ערך לאוויר וכולם (מימין ומשמאל) קופצים לדום.