ישראל שהחליטה לגייס את נגיף הקורונה למאמציה המדיניים, הבהירה למשרד החוץ הגרמני כי אם השר הייקו מאס יבקר ברשות הפלסטינית, הוא ייאלץ לשהות בבידוד בישראל למשך שבועיים. אפשר לשער שאילו הדבר היה קשור לשר החוץ האמריקאי, המגבלה הזאת לא היתה חלה עליו, כפי שאינה חלה על מתנחלים, חיילים וקצינים ש"מבקרים" מדי לילה בשטחי הרשות, על פועלים פלסטינים שישראל חפצה בשירותי הבנייה שלהם ועל דיפלומטים שכבר שוהים כאן.

אלא שביקורו של מאס, ועמדתה של גרמניה בכלל, נגועים, לטעמה של ממשלת נתניהו, בנגיף מסוכן אחר שמחייב לנקוט בריונות דיפלומטית נגדה: גרמניה מתנגדת בתוקף לסיפוח אזורים בגדה. היא מדגישה כי הסיפוח עלול לפגוע ביציבות במזרח התיכון ולאיין כל סיכוי למו"מ בין הפלסטינים לישראלים. גרמניה איננה בודדה בעמדתה. רוב מדינות האיחוד האירופי הביעו את התנגדותן הנחושה לסיפוח, והן אף מאיימות לנקוט צעדים נגד ישראל אם תתקבל ההחלטה.

לעמדתה של גרמניה יש חשיבות יתרה משום שהיא צפויה לעמוד בראש האיחוד האירופי החל מיולי, ואף לכהן כנשיאה התורנית של מועצת הביטחון. בעיניה, החוק הבינלאומי אינו מלה ריקה, והסיפוח, כמו גם הקמתן של ההתנחלויות, הם הפרה בוטה של החוק.

בנימין נתניהו מעדיף לאמץ את העמדה האמריקאית שהעניקה לו הכשר ליישם את הסיפוח, ואינה רואה בהתנחלויות הפרה של החוק הבינלאומי. בדרך הוא מתעלם מהתנאי האמריקאי, שהסיפוח לא יעמוד בפני עצמו אלא יהיה חלק מעסקה שלמה. מעייניו אינם נתונים למחלוקת בין ארה"ב לאירופה או לגורל יחסיה של ישראל עם מדינות העולם. הוא מוכרח ליישב תחילה את הסכסוך הרעיוני בין שני פלגי תנועות ההתנחלות, שמציבים לפניו דילמה הרת גורל: האם לספח במסגרת תוכנית טראמפ, שכוללת את הקמתה של מדינה פלסטינית, או לא לספח ולדחות את תוכנית טראמפ, כדי שלא ייזכר שמה של מדינה פלסטינית.

יציבות האזור, יחסיה של ישראל עם מדינות העולם וגורלם של הישראלים תלויים כעת בתוצאת תחרות כיפופי הידיים בין כנופיות שודדי קרקעות לבין עצמן ובינן לבין נתניהו. זהו אבסורד שאין לקבלו. נתניהו נדרש להקשיב לשר החוץ הגרמני, ולא לחבורה של פורעי חוק שרואים בממשלה את רכושם הפרטי.