השילוב של עלייה בתחלואה ממגפת הקורונה ומדיניות מבולבלת וכאוטית, שספגה ביקורות רבות, גורם לממשלת ישראל לאבד פרופורציות ולהתרכז בשיטור על אזרחים. ההחלטה הראשונה של קבינט הקורונה היתה להעלות את הקנס על אי עטיית מסיכה ל–500 שקל ולהגביר את האכיפה על בתי עסק. מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת החוק לחידוש השימוש באמצעי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) כדי לאתר חולי קורונה ואנשים שהיו במגע עמם.

הצעת החוק חורגת הרבה מעבר לאיכונים של הטלפונים הסלולריים. מדובר באמצעי איתור נוספים, קיצוניים בהרבה, שלמעשה יאפשרו לארגון ביון (שב"כ) לעקוב אחרי אזרחים ולאתר את כל מי שהיה בסביבתם.

קשה למצוא מלים לתיאור רמת הניתוק של ממשלת נתניהו־גנץ והסכנה הטמונה בה בכל הקשור לחופש הפרט. אפילו ראש השב"כ, נדב ארגמן, התנגד לשימוש בכלים של הארגון. בדיון שב והזהיר, כי עיגון המעקבים בחוק עלול לחשוף את שיטות העבודה והטכנולוגיות של השב"כ. תגובת בנימין נתניהו, כמו נלקחה מפרודיה. נתניהו אמר, ש"האויב כבר מכיר" את המערכת המדוברת. "מר ביטחון" אינו חושש פתאום לחשוף את האמצעים הסודיים של השב"כ.

ממשלת הקורונה כשלה בשתי חזיתות: היערכות לגל השני והחזרת המשק ומערכת החינוך לשגרה. זו תולדה של מדיניות, המבוססת על אלתור וחוסר תיאום בין משרדי הממשלה ובינם לבין ארגוני המורים. כעת, אחרי שהממשלה זרעה נזקים אלה, היא פונה לאמצעים הרומסים את פרטיות האזרחים.

בכחול לבן אמרו שהמפלגה תמכה בהצעת החוק רק בקריאה ראשונה, כדי ש"יונח על המדף" לשעת הצורך, ובכל מקרה בהוספת כמה מגבלות. אבל מה שווה מלה של כחול לבן למדו בוחריה בחודשים האחרונים: לא הרבה. מה גם, שאת ההצעה הזאת אסור אפילו "לשים על המדף" — מדובר בהצעה שיש להתנגד לה.

במקום לנהל מעקבים אחרי אזרחים, מוטב לממשלה הישראלית לאמץ את הצעת השב"כ עצמו: להשתמש בחלופה אזרחית בדמות אפליקציית "המגן" לאיתור החולים. מעבר לזה ראוי לנקוט שורת צעדים נוספים, שימנעו את התפשטות המחלה: לקצר את זמני הבדיקות, לשדרג את החקירות האפידמיולוגיות, להטמיע שוב את החשיבות של שמירת מרחק, עטיית מסיכות ומניעת התקהלויות.