בנימין נתניהו, ממשיך במסע ההשחרה נגד היועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט. חטאו של מנדלבליט מסתכם בכך שביצע את תפקידו: הוא התנגד לבקשת נתניהו לקבל מאיש העסקים האמריקאי ספנסר פרטרידג', שהוא גם עד במשפטו, 10 מיליון שקל למימון הגנתו המשפטית.

מנדלבליט נדרש לסוגיה לבקשת ועדת ההיתרים. בחוות דעתו כתב כי באופן עקרוני כל טובת הנאה שניתנת לנתניהו ניתנת לו מפני שהוא עובד ציבור, ולכן היא אסורה.

בתגובה, נתניהו פינה את מקומו לטובת הנאשם נתניהו. כך זכה הציבור להישטף בגל הכפשה נוסף נגד היועץ המשפטי ולהיחשף למהדורה נוספת של עלילת דם בדבר קנוניה נגד נתניהו. "מזימת ההפיכה השלטונית של מנדלבליט נחשפה במלוא כיעורה", כתב הנאשם נתניהו בפייסבוק של ראש הממשלה והדגים שוב, עד כמה מעוות המצב שישראל נקלעה אליו.

"ניגוד העניינים של היועמ"ש זועק לשמים", כתב נתניהו בלי שמץ בושה. אלא שהיחיד שנמצא בניגוד עניינים חמור הוא נתניהו עצמו, המזגזג בין האינטרסים של האזרחים, המופקדים בידיו כראש הממשלה, ובין אלה שלו כנאשם הנתבע על ידה.

האסטרטגיה של נתניהו שקופה. אין בידיו ולו בדל ראיה אחד, שיתמוך בטענותיו נגד מנדלבליט. אם היה לו, הוא לא היה נדרש למכבש ההכפשה והשקרים שהוא מפעיל.

כל שנתניהו מבקש הוא להטיל ספק במניעים של מנדלבליט, לחזק את הספק הזה ולטפח אותו, עד כדי כך שיהיה בו כדי להטיל צל על טוהר ההליך המשפטי נגדו. או אז יוכלו עורכי הדין של נתניהו לטעון, שההליך זוהם ויש לבטל את משפטו.

לכן יש לשוב ולהזכיר, פעם אחר פעם, באותה עקביות שנוקט נתניהו המעליל והמכפיש: נתניהו משקר במצח נחושה. לא מתחוללת שום הפיכה שלטונית בישראל. למעשה, בישראל קמה ממשלה המונהגת בידי נתניהו ובידי מי שנבחר מתוך הבטחה להחליפו בשלטון. מנדלבליט הוא עובד ציבור שנתניהו עצמו מינה, ואינו קושר נגדו בשום צורה שהיא.

מדובר בפריקת עול מוחלטת של נאשם בפלילים, שיאמר הכל כדי להתחמק מהדין. לא מנדלבליט רודף את נתניהו, אלא האמת — ועליה הוא ייתן את הדין בבית המשפט.