הדברים שאמר השר ללא תיק ובושה צחי הנגבי מבטאים באופן אותנטי את הניתוק של ממשלת ישראל. "השטויות האלה שלאנשים אין מה לאכול זה חרטא", אמר. רק נתק מוחלט מהציבור יכול להסביר התבטאות כה מופרכת עובדתית ואדישה למצוקה הכלכלית ולחרדה הקיומית של מאות אלפי בני אדם. רק חוסר מודעות מוחלט יכול להסביר התבטאות כזו.

חודשיים אחרי שנתניהו התרברב בכך ש"הישגי ישראל במאבק בקורונה משמשים מודל למדינות רבות", וש"מנהיגים במדינות האיחוד האירופי ביקשו ללמוד מאתנו", ישראל מתמודדת עם גל שני ומככבת ברשימת המדינות האדומות שנאסר על אזרחיהן להיכנס לאיחוד האירופי.

מדובר בכישלון שערורייתי. ניהול משבר הקורונה הוצג כמציאת האיזון הנכון בין צרכי הבריאות וצרכי הכלכלה. נכון להיום, בשתי החזיתות ישראל מדשדשת. הזחיחות של נתניהו אחרי הישגי הגל הראשון חילחלה מטה. המשק נפתח מחדש באופן בלתי מבוקר, וללא היגיון מארגן, וההנחיות הבריאותיות נשארו בגדר המלצה. במקביל, ההפוגה בהתפשטות הנגיף לא נוצלה כדי להקים מערך הולם לאיתור חולים ונדבקים שימנע את שרשראות ההדבקה.

במקום להפקיד את ניהול המאבק בקורונה בידי גוף מרכזי, לשפר את מערך החקירות האפידמיולוגיות, לתגבר כוח אדם ולקצר את משך זמן הבדיקות, האנרגיות של נתניהו הופנו להזיות על סיפוח ולהסתה שוטפת נגד מערכת המשפט. במקום להעמיד את הטיפול בקורונה ובמשבר הכלכלי בראש מעייני הממשלה, ולצמצם את משרדי הממשלה תוך חיסכון של מאות מיליוני שקלים בשנה, הממשלה רק פיצלה והמציאה משרדים.

במקום לדאוג למאות אלפי המובטלים, לעסקים הקורסים, לעצמאים חסרי ההגנה הכלכלית, נתניהו המיליונר מקיסריה ומרחביה העז לבקש מהממשלה שתוותר לו על החוב שלו למס הכנסה. האם הנגבי, או חבריו לממשלת המנותקים אמרו על דרישתו שהיא חרטא? מובן שלא. הם חזקים על חלשים.

הממשלה אמנם קמה בגלל הקורונה, אבל לא כדי לדאוג לציבור אלא כדי לספק הגנה כלכלית לחבריה. זו ממשלת חוסר בושה. הדילמה אינה בין השיקולים הכלכליים לשיקולים הבריאותיים. שניהם חיוניים וקשורים הדוקות זה לזה. היה על הממשלה לבצע שינוי רדיקלי בסדרי העדיפויות ולהתמקד במשבר הקורונה, שהיווה אמתלה לקיומה.