באישון לילה, ברוב זעום של 29 ח"כים נגד 24, אישרה הכנסת את הצעת החוק המאפשרת לממשלה לעקוף אותה. לפי החוק החדש, הממשלה תוכל ליישם את החלטותיה בכל הנוגע למאבק בקורונה לפני דיון בהן בכנסת, ואף ללא דיון ואישור בוועדות הכנסת. הסיבה לכך, לטענת הממשלה, היא שההליכים בכנסת מעכבים את יישום ההחלטות.

מדובר בחקיקה אנטי דמוקרטית בעליל, שפוגעת באופן בוטה בהפרדת הרשויות ומכרסמת את הכנסת-כלומר של האזרחים. החקיקה מכפיפה את הכנסת למרותה של הממשלה הכל־יכולה.

נכונותה של הכנסת לתת יד למהלך התבטלות עצמית כה מופגן היא תעודת עניות למודעות הדמוקרטית של נבחרי הציבור. לא די שהממשלה שולטת בכנסת מתוקף הרוב שיש לה בה, אפילו על מעט העצמאות שיש בידיה — היכולת לפקח על הממשלה בעת חירום — ויתרה הכנסת.

מהחוק הזה, שהושג במחטף לילי, משתמע שהסיבה לכישלון הגדול של בנימין נתניהו בניהול משבר הקורונה אינה נעוצה רק בו עצמו ובאופן שבו ניהל את המשבר, אלא במנגנון המסואב הזה שנקרא "דמוקרטיה", שקשר את ידיו ורגליו ומנע ממנו לבצע את המשימה.

נתניהו העז לקבול על הצורך בעיגון תקנות שעת החירום בחקיקה: "הכללים המשפטיים מחייבים אותנו, זה פשוט לא ייאמן, לעבור כל דבר בחקיקה", התלונן. כך לא מדבר ראש ממשלה. כך מדבר עריץ, שאיבד את השליטה על הנעשה  ומעז להאשים אחרים במחדליו.

כאילו הכנסת ולא הזחיחות שלו — שגרמה לו להכריז מהר מדי על "ניצחון" ועל חזרה לשגרה — היא שחשפה את ישראל לגל שני של קורונה; כאילו הכנסת ולא הניכור והריחוק מהציבור — שבגללם סירב לגבות את המגבלות על תנועה ועל עסקים בתמיכה כלכלית ראויה לנפגעים — היא זו שדירדרה את ישראל למשבר כלכלי חסר תקדים, עם כמיליון מובטלים וצפי למיליון נוסף במידה של סגר מלא.

נתניהו מתעלם במפגיע מהעובדה שמדינות אחרות הצליחו לחזור לשגרה באופן מוצלח הרבה יותר מאשר ישראל. הוא מעדיף להאשים את הכנסת, את הדמוקרטיה ואפילו את הציבור במצבה העגום של ישראל, במקום לקחת אחריות.ואולם, נתניהו הוא זה שנכשל, והגיע הזמן שהציבור המשלם את מחיר הכישלון הזה, יפנים את העובדה הזאת וידאג לפטור את ישראל מעונשו של הנאשם בשחיתות.