הכנסת התכנסה באחרונה כדי לאשר סופית את "חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש", המכונה גם "חוק הקורונה הגדול". מכוח החוק תוכל הממשלה, למשך כשנה, להכריז על מצב חירום, ומכוחו להתקין תקנות להתמודדות עם נגיף הקורונה, שייכנסו לתוקף גם בלא אישור הכנסת.

לנוכח הביקורת הציבורית הנרחבת והתנגדות גם מתוך הקואליציה הוכנס לחוק מנגנון מורכב. על פיו, באופן "רגיל" ייכנסו תקנות הממשלה לתוקף רק כעבור 24 שעות, וועדת החוקה או ועדות רלוונטיות אחרות בכנסת יוכלו למנוע את כניסתן לתוקף, או לאשרן מראש. אלא שאם הוועדה לא תחליט, התקנה תיכנס לתוקף כעבור 24 שעות. או אז ייכנס לתוקף מנגנון של אישור בדיעבד.

מליאת הכנסת, שאינה מסוגלת לקיים דיון בפרטים, והיא למעשה חותמת גומי קואליציונית, הוסמכה גם היא, כברירת מחדל, לאשר את התקנות בדיעבד. מעבר לכך, ב"מקרים דחופים" תוכל הממשלה לדלג על אותן 24 שעות ולהחליט, כי התקנות ייכנסו לתוקף באופן מיידי.

מדובר בתקדים מסוכן מאוד, ובו הכנסת מעבירה לממשלה סמכויות לקבוע נורמות ואת האיזונים בין אינטרסים בריאותיים ובין זכויות יסוד. דבר זה סותר את עקרון חלוקת הסמכויות וחותר תחת הכנסת. אמנם הממשלה צריכה לפעול בנחישות כדי להילחם במגפה, אך אין לגזור מכך שיש לעקוף את הכנסת. אין שום קושי לכנס את הכנסת, ואישור של תקנה כלשהי בוועדה, בהצבעה אחת, הוא בוודאי לא תהליך ארוך ומסורבל.

ההתעקשות על החוק מקורה ברצון לפעול הרחק מעיני הציבור. מטרידה את הממשלה העובדה שהכנסת, בניגוד לממשלה, לא עובדת אחרי דלתות סגורות, הדיון בה פומבי, החלופות נשמעות ומומחים אומרים את דברם, ולא כפי שמתקבלות תקנות בממשלה.

גם במבחן התוצאה, הליך האישור בדיעבד יפגע במאבק בנגיף. הציבור איבד לחלוטין את האמון בממשלה. מצב שבו חוק (הכולל איסורים פליליים) מתפרסם, אך מתעכב למשך 24 שעות, לאחר מכן נכנס לתוקף ולאחר מכן מתבטל — יוצר כאוס, זלזול, ובסופו של דבר אי ציות. ציות של אזרחים לכללים ולתקנות צריך להיות המטרה העיקרית של הממשלה. רק כך אפשר להילחם באמת במגפה.