החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו, הניח את המפתחות על השולחן, והודיע שיפרוש מתפקידו כבר באוקטובר הקרוב. מדובר הלכה למעשה בהתפטרות, שכן הפרישה תיעשה יותר משנה לפני סיום הכהונה שלו, וזאת על רקע המשבר המתמשך של אי העברת התקציב.

מאז תחילת השנה ישראל מתנהלת ללא תקציב מאושר. התקציב שעל פיו החשב הכללי מנהל את הממשלה נקבע בשנת 2017, כשבלית ברירה ובהעדר תקציב מעודכן המשיכו אותו לתוך 2020. התוצאה היא פיגור של 15–20 מיליארד שקלים בין מסגרת התקציב לצרכים התקציביים.

החשב הכללי דחה את הקיצוץ הנדרש של אותם 15–20 מיליארד שקלים לסוף השנה, בציפייה שהממשלה החדשה שתקום תאשר מיד תקציב מעודכן. אלא שמאז כוננה הממשלה עברו כשלושה חודשים, ותקציב 2020 עדיין לא אושר. בהעדר תקציב, יהיה הכרח לבצע את הקיצוץ בחודשים שנותרו עד דצמבר. מדובר בקיצוץ משוער של כ–3 מיליארד שקלים בתקציבי המשרדים בכל חודש. המשמעות: פגיעה אנושה בפתיחת שנת הלימודים, במתנ"סים ובחינוך הבלתי פורמלי, בכל עמותות הרווחה, ועוד.

ללא תקציב מעודכן תפר ישראל את התחייבויותיה לחברות דירוג האשראי הבינלאומיות, מה שעלול לגרום להורדת דירוג האשראי. תרחיש בלהות שכזה יקצר מאוד את הדרך להידרדרות למשבר פיננסי מסוכן. בעיצומו של המשבר הכלכלי החמור ביותר, ובשעה שהיא נזקקת יותר מכל ליציבות כלכלית כדי לצלוח את משבר הקורונה, בנימין נתניהו מאיים לדרדר את ישראל אל עברי פי פחת. קשה לחשוב על תעודת עניות מובהקת יותר ל"מר כלכלה" נתניהו.

אין כל בעיה לאשר תקציב כבר מחר. אלא שלשם כך עליו לאשר תקציב דו־שנתי, לשנים 2020–2021, בדיוק כפי שהתחייב לעשות בהסכם הקואליציוני. לא מדובר רק בתביעה צודקת של שותפו לממשלת החירום, בני גנץ — גם הפקידות המקצועית באוצר תומכת בכך, מאחר שבנקודת זמן זו בכל מקרה מאוחר להעביר תקציב לשנת 2020 לבדה.

נתניהו מודע להיגיון הכלכלי ויודע שזה הדבר הנכון לעשותו, אבל מה בין טובת הישראלים לבין החלטותיו כראש ממשלה: נתניהו הרי מבין שאם יסכים לתקציב דו־שנתי, יילקח ממנו השוט של פירוק הממשלה ב–2021, ואז ייאלץ לעמוד בהסכם הרוטציה שחתם עם גנץ. כרגיל, הוא מעדיף את שרידותו האישית על פני שרידותה של ישראל.