בנימין נתניהו משקר לציבור כאשר הוא מנמק את התעקשותו על תקציב חד־שנתי בסיבות כלכליות. לא הרצון לפתור את המשבר הכלכלי מכתיב את צעדיו, אלא הרצון לפרק את הממשלה. התקציב משמש בעבורו פתח מילוט יחיד מהתחייבותו לרוטציה עם בני גנץ בראשות הממשלה. הפרת ההתחייבות הזאת היא תכלית הסירוב לחתום על תקציב דו־שנתי. נתניהו אינו מקריב את הממשלה בשביל להציל את הכלכלה, אלא מקריב את הכלכלה כדי להישאר בשלטון.

גורמים בסביבתו שהתייחסו לאחרונה למשבר התקציב טענו, ש"גנץ משחק פוקר בלי קלפים". אלא שהתיאור המדויק יותר הוא שנתניהו מהמר על כסף שאין לו. חברות הדירוג הרב־לאומיות הבליגו על אי אישור תקציב לאורך שלוש מערכות בחירות, וסמכו על ההבטחות שניתנו להן שהממשלה החדשה תאשר את התקציב ושהחריגה מוגבלת לצורכי קורונה בלבד.

אלא שעתה מתברר שהיו אלה הבטחות שווא: ישראל של נתניהו בורחת מתקציב ומחפשת הרפתקת בחירות נוספת. היא פורצת את כללי התקציב ומפזרת כספים באופן פופוליסטי. אובדן האמון בהבטחות של ישראל עשוי לעלות לה בהורדת דירוג האשראי.

נתניהו טען כי תקציב דו־שנתי "זה בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות". הוא אף איים שתקציב כזה יגרור קיצוצים, ואילו הוא בכלל רוצה "להמשיך להזרים כסף לאזרחים". בניגוד לדמגוגיה של נתניהו, ישראל אינה ניצבת כעת בצומת שבו עליה לבחור בין תקציב חד־שנתי ודו־שנתי, כי שנת 2020 לקראת סיום. כ–15 כלכלנים בכירים חתמו בשבוע שעבר על גילוי דעת, שבו קראו לממשלה לחוקק תקציב ל–2020–2021.

אחרי שגרר אוכלוסיה שלמה לשלושה סבבי בחירות כדי להימלט מאימת הדין, והצליח לפתור את המבוי הפוליטי הסתום באמצעות הקמת ממשלת אחדות פיקטיבית, נתניהו נערך לקראת סיבוב רביעי כדי להימנע מהעברת השלטון כמתחייב מההסכם שעליו חתם עם גנץ. ללא בושה הוא מפר בגסות את ההסכם, וגונב זמן בשלטון כראש ממשלה זמני. נתניהו פועל בניגוד להיגיון הכלכלי שלו עצמו, בניגוד לעצות אנשי המקצוע והמומחים לכלכלה, ועתה תוך סיכון דירוג האשראי של ישראל. אבל מה לגורלם של בני האדם ולמי שרואה רק את שרידותו לנגד עיניו.