אין זה מפתיע שיו"ר הקואליציה מיקי זוהר, הפועל בשם אדונו, בנימין נתניהו, סימן את יו"ר הוועדה המיוחדת להתמודדות עם נגיף הקורונה, יפעת שאשא־ביטון, ומעוניין בהדחתה. בתוך הכאוס וחוסר העקביות שבהם מתנהלת ממשלת נתניהו, שאשא־ביטון מייצגת, שוב ושוב, את קול ההיגיון והשכל הישר.

ביום 4 באוגוסט התכנסה הוועדה לדון בהיערכות לפתיחת השמים לישראל וממנה. במהלך הדיון נחשפה העובדה, כי גובש מתווה לפתיחה ("תו כחול") וכי ישראל מנהלת מו"מ עם עשר מדינות ירוקות, כדי שיאפשרו כניסה של ישראלים אליהן, ללא חובת בידוד. ואולם, המו"מ מתעכב בשל מצב התחלואה. באופן מוזר, הוועדה לא זכתה לראות את המתווה, אלא רק שמעה על קיומו. הבעיה היא שגם חברי ממשלת הקורונה המנותקים מתנהלים כמי שאינם חיים בישראל.

אלא שהשמים הישראליים אינם סגורים בפני כולם באופן שווה. בדיון עלתה גם סוגיית כניסתם של כ–15–20 אלף תלמידי ישיבות וסטודנטים לישראל, רובם אינם ישראלים, שאושרה על ידי פרויקטור הקורונה, רוני גמזו, וכן הרצון של כ–30 אלף חסידי ברסלב לנסוע לאומן שבאוקראינה.

פעם נוספת היתה זו שאשא־ביטון שאמרה את מה שהציבור חושב: "כיוון שמצאו מתווה ליציאת 30 אלף לאומן, וכניסת 15 אלף סטודנטים  ותלמידי  ישיבה — אפשר למצוא מתווה לפתיחת  התעופה".

הגעתם של עד 20 אלף אברכים וסטודנטים לישראל בתקופה שבה מוטלות מגבלות על כניסת תיירים משקפת אפליה מטעמי דת, הגורמת להעדפת יהודים בכל הנוגע לאישור כניסת אזרחים זרים לישראל. הדיון בממשלה אם לקיים מגעים עם אוקראינה, כדי לאפשר את הנסיעה לאומן בתקופה שבה התייר הישראלי מוגבל ביעדים שאליהם הוא יכול לנסוע — משקף גם הוא אפליה על פי יעדי הנסיעה, תוך כדי מתן עדיפות למי שנוסע למטרות דתיות.

ואולם, נגיף הקורונה אינו מפלה בין אנשים לפי דתם או יעדי נסיעתם. ההחלטה בנוגע לקריטריונים שעל בסיסם ייפתחו שמי ישראל צריכה להישען על שיקולים בריאותיים בלבד.

כ–40 מדינות כבר פתחו את השמים שלהן תחת מגבלות שונות. אם התחלואה אינה מאפשרת לטוס זה דבר אחד, אבל אי אפשר לפתוח ולסגור את השמים באופן סלקטיבי בהתאם לכוח הפוליטי שיש לכל קבוצה בישראל.