סיעת יש עתיד־תל"ם, בהנהגת יאיר לפיד ומשה יעלון, העלתה באחרונה למליאת הכנסת הצעת חוק שנועד למנוע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה. שותפיהם לשעבר מכחול לבן, ראש הממשלה החלופי בני גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי, הודיעו שסיעתם לא תשתתף בהצבעה.

בחירתם של חברי כחול לבן להיעדר מההצבעה היא מחווה נוספת כלפי שותפם, בנימין נתניהו, שמתיישבת היטב עם רוח הסרט שבו הם חיים. הבעיה היחידה היא שמדובר בסרט שכל קשר בינו לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. זאת מאחר שה"שותף" שלהם הוא רמאי, מפר הבטחות וחוזים סדרתי, אדם נטול כבוד, שמלה שלו היא לא מלה וחתימתו אינה שווה את הנייר שעליו היא מתנוססת.

כמובן, גנץ ואשכנזי וחבריהם יודעים זאת היטב. הציבור גם יודע שהם, ושאר חברי סיעתם, מזדהים עם כל מלה בדברי ההסבר לחוק, שלפיהם "כהונתו של ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות ובראשן עבירות של שחיתות וטוהר מידות, עומדת בניגוד מוחלט לנורמות המוסר הנדרשות מנבחר ציבור".

הציבור יודע זאת, כי במשך שנה שלמה, ולאורך שלושה סבבי בחירות, גנץ ואשכנזי הניפו את דגל המלחמה בשחיתות, והבהירו מעל כל במה אפשרית שנאשם בפלילים אינו ראוי לכהן כראש ממשלה. גם בהודעתה הדגישה כחול לבן ש"עמדתנו העקרונית בנושא לא השתנתה ולא תשתנה".

ואף על פי שכולם יודעים הכל, גנץ ואשכנזי ממשיכים בקו הפייסני שלהם. לא משנה כמה ישפילו אותם, הם מבליגים ולא מחזירים. נתניהו לועג להם עם התעקשותו המופרכת על תקציב חד־שנתי — כל ילד מבין שהוא משתמש בתקציב כדי לסגת מהסכם הרוטציה — והם מביעים התנגדות אך לבסוף מוכנים להתפשר.

כשגנץ צעק בישיבת קבינט הקורונה, ש"מהיום הראשון אתם פשוט לא עומדים בהסכמים. חתמנו על הסכם לתקציב דו־שנתי. איך אתם חותמים על הסכמים ואז עובדים על תקציב חד־שנתי?" — נתניהו, כמו הילד הבריון מבית הספר היסודי, השיב לו: "שמישהו יגביר את הווליום. לא שומעים". מה עוד צריך לקרות כדי שגנץ ואשכנזי יבינו שעבדו עליהם בעיניים?

הצעת החוק נפלה בהצבעה הטרומית בכנסת, והיא לא תוכל לעלות מחדש במשך חצי שנה. כלומר, בנוסף לכל ההשפלות, כחול לבן איבדה את הקלף היחיד שיש לה נגד נתניהו.