בחודש אפריל בג"ץ הודיע על ביטול "חוק הפיקדון", שחייב מבקשי מקלט להפריש מדי חודש 20% משכרם לקרן פיקדון ייעודית, שאותה יוכלו לפדות רק אם וכאשר יעזבו את ישראל.

שלוש שנים אחרי שהחוק המכוער הזה, שנועד לעודד עזיבה באמצעות הרעת תנאי החיים, נכנס לתוקף, בג"ץ קבע שאינו חוקתי והורה לממשלה להחזיר להם את הסכום שהצטבר בקרן בתוך 30 ימים.

אלא כשמבקשי המקלט ביקשו לפדות את הכספים שהצטברו במהלך שלוש השנים שהחוק היה בתוקף, רבים גילו לתדהמתם שמעסיקיהם אמנם ניכו כספים משכרם, אך לא הפקידו אותם בקרן הייעודית. במלים אחרות, הם גילו שהחוק שהקשה על חייהם הקשים ממילא, שימש את מעסיקיהם כדי לגנוב מהם חמישית משכרם.

אם חברה נמדדת על פי יחסה אל החלשים ביותר, אזי שהחברה הישראלית נמצאת בשפל. לא זו בלבד שישראל מגלה אפס סובלנות כלפי אנשים שביקשו מקלט בישראל, ובמקום לעזור להם כפי שהיא מחויבת לעשות על פי האמנות הבינלאומיות שעליהן היא חתומה היא משקיעה מאמצים למרר את חייהם, עתה מתברר שאכזריות הממשלה שימשה גם השראה למעסיקים, שניצלו את ההזדמנות כדי להוסיף חטא על פשעיה.

בארגון "קו לעובד" מלווים 1,250 מקרים של מבקשי מקלט מסודאן ומאריתריאה שגילו שמעסיקים שדדו אותם בחסות הממשלה. בכל שבוע נאלצים בארגון לספר למבקשי המקלט שתלו את כל תקוותם — בעיצומו של משבר הקורונה — בכספי הפיקדון, שהכסף נעלם. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, אחוז אחד הופקדו כל הכספים בקרן הפיקדון. מנגד, כ–36% ממבקשי המקלט לא זכו אפילו להפקדה אחת.

במשרד העבודה הבהירו, כי מבקשי מקלט יכולים לכפות על מעסיקים להחזיר להם את כספם רק באמצעות תביעה אזרחית. זה בלתי מתקבל על הדעת. בחסות החוק התבצעה גניבה המונית של עובדים בתחתית שרשרת המזון הישראלית, וכשהדבר מתגלה הממשלה מגלגלת עיניים. שר הפנים, אריה דרעי, לא טרח אפילו להתייחס לפרסומים. שתיקת הממשלה מבהירה, כי כספם של מבקשי המקלט מותר. הממשלה הקימה וניהלה קרן. עתה מחובתה לדאוג שהכספים יגיעו לידי מבקשי המקלט, בין אם על ידי ייצוגם בתביעה ובין אם באמצעות תביעה ישירה של המעסיקים.