שלושה חודשי עבודת שירות צבאית — בכך מתמצה העונש בישראל לחייל שירה למוות בפלסטיני שכל חטאו היה שהגיש עזרה לפלסטיני אחר, שנורה אף הוא בשוגג על ידי אותו חייל. כך קובע הסדר הטיעון.

שלושה חודשי עבודת שירות צבאית — בכך מתמצה העונש בישראל לחייל שירה למוות בפלסטיני שכל חטאו היה שהגיש עזרה לפלסטיני אחר, שנורה אף הוא בשוגג על ידי אותו חייל. כך קובע הסדר הטיעון. שלושה חודשי עבודות שירות והורדה בדרגה כעונש על הרג אדם חף מפשע. צבא ישראל לא יכול היה להיות ברור יותר במסר שהוא שולח לחיילים ולחיילות בשטחים הכבושים: יריתם בפלסטיני ללא כל סיבה? לא נעים, לא נורא.

אם לשפוט על פי העונש, למרות שמדובר בחייל שירה באותו יום בשני בני אדם, מבחינת צבא ישראל מדובר בטרגדיה של טעויות. התירוץ הוא תמיד אותו תירוץ: "התקבלה התרעה זמן קצר לפני הירי בדבר אפשרות של פיגוע בגזרה", כפי שהסביר דובר צבא ישראל. אלא שמכתב האישום ברור שהטעות המרכזית בפרשה האומללה הזו היא להיוולד כפלסטיני בשטחים הכבושים.

במארס 2019 נסע עלא ראיידה במכונית עם אשתו ושתי בנותיו. סמוך לכפר אל־חאדר, מכונית התנגשה במכוניתם ונמלטה. ראיידה עצר את מכוניתו בצומת סמוך, וכמו כל אדם במצב דומה יצא ממנה ונופף בזרועותיו לעבר המכונית הפוגעת. אלא שראיידה אינו ככל אדם, הוא פלסטיני. חייל שראה אותו מנופף בידיו סבר, על פי כתב האישום, שהוא מיידה אבנים על כלי רכב ישראליים, וירה בו. ראיידה נפצע בבטנו ופונה מהמקום כשהוא במצב קשה. אבל בכך לא תם הסיפור.

לזירת התאונה, שנהפכה לזירת ירי, נקלע אחמד מנאסרה, שהגיע למקום עם שלושה חברים שחזרו אתו מחתונה בבית לחם. שלושת החברים סייעו לפנות את ראיידה לבית החולים, בעוד מנאסרה נותר בזירה עם אשתו ובנותיו, כדי לסייע להן להתניע את מכוניתן. לפי כתב האישום, כשמנאסרה יצא מהרכב הוא נורה, ואז נורה שוב, כשניסה להימלט מהמקום. החייל, יש לציין, מואשם רק בגרימת מוות ברשלנות, ולא הואשם בפציעתו של ראיידה.

אי אפשר להשלים עם זילות שכזו של חיי פלסטינים. החייל לא ירה בשעת סכנה או בעת פעולה תחת אש. הירי נעשה מתוך עמדת שמירה מוגנת. התירוץ הביטחוני לא יכול לשמש פעם אחר פעם להצדקת עוולות כאלה. העונש שניתן מטשטש לחלוטין את המציאות, ושולח מסר מסוכן לחיילים בשטח. אסור לקבל עסקות טיעון כאלה.