המשק הישראלי נכנס רשמית למיתון כבד, זאת בעקבות רבעון שני ברציפות של ירידה בתוצר המקומי הגולמי. על פי הלמ"ס, ברבעון השני נרשמה צניחה של 28.7% (בחישוב שנתי) בתמ"ג, ונרשמו ירידות חדות בצריכה הפרטית, בהשקעות, בייבוא וביצוא. הסגר שהוטל במהלך אפריל בשל מגפת הקורונה והביא לשיתוק של מקומות עבודה רבים, גבה מחיר של ירידה חדה בצריכה ובהשקעות, ופשוט חיסל את התיירות והתעופה.

מדובר בנתונים חריגים שלא היו כמותם לפחות זה ארבעה עשורים, והם מלווים גם בשיעור אבטלה גבוה, שעומד כעת על 11.9%. ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע שהמשבר הכלכלי הוא הבטן הרכה שלו, ושבסופו של דבר על פיו הוא יימדד. לכן מיהר לטעון כי מצבו של המשק הישראלי טוב יחסית לפגיעה הקשה במדינות אירופה.

אלא שהציבור הישראלי פחות מתרשם מההשוואה הבינלאומית, והוא מעניק לנתניהו ציונים נמוכים על ניהול המשבר הכלכלי. ב"חדשות 12" הוצג סקר לפיו 65% מהציבור סבור שהתפקוד שלו בניהול המשבר הכלכלי הוא רע. הנתונים האלה נובעים מכמה צעדים שגויים של הממשלה מאז תחילת המשבר, ובהן פיזור הבטחות שלא קוימו, החלטות שקוימו אך לאט מדי, בזבוז משאבים והפניית תמריצים לאנשים ועסקים שלא זקוקים לה, ועידוד מעסיקים להוציא עובדים לחל"ת במקום לעודד אותם לשמר עובדים שהוא אחת הסיבות לכך ששיעור האבטלה בישראל גבוה בהשוואות בינלאומיות. נתון זה מטריד במיוחד, משום שככל שחולף הזמן קיים חשש שהאבטלה הגבוהה לא תהיה זמנית אלא תישאר בישראל זמן רב.

בנסיבות האלה, הדבר הנכון ביותר לעשותו הוא לגבש תוכניות כלכליות ותקציב מדינה לשנת 2021, שיספקו מעט ודאות למשק ולעסקים. אלא שנתניהו מנהל את המשבר הבריאותי והכלכלי תוך כדי ניהול המשבר המשפטי האישי שלו, ולכן תהליכי קבלת ההחלטות הלאומיים מתערבבים בשיקולים פרטיים זרים ולא ענייניים. התוצאה — חוסר יציבות פוליטית ואיומים בבחירות גוררים צעדים כלכליים פופוליסטיים ועיכוב בקבלת החלטות קריטיות, כמו אישור תקציב ישראל ל-2021. נתניהו מומחה בשיווק כישלונות כהישגים, אך כאן לא יועילו שירי הַלֵּל מופרכים אלא רק שיקום כלכלי. לשם כך נדרשת יציבות פוליטית.