את בנימין נתניהו מעניין רק בנימין נתניהו. כל פעולותיו, הצהרותיו ואיומיו צריכים להיבחן על פי הנחת מוצא זו: כיצד הם משרתים את הישרדותו האישית כראש ממשלה.

התעקשותו על העברת תקציב חד־שנתי לא היתה קשורה לשיקולים כלכליים. אם טובת ישראל היתה לנגד עיניו, הוא היה תומך בהעברת תקציב דו־שנתי, שהיה מאפשר יציבות רבה יותר בתקופה של משבר כלכלי עמוק. העצמת משבר התקציב נועדה לאפשר פתח מילוט מההסכם הקואליציוני שנחתם עם כחול לבן, ושבמסגרתו נתניהו אמור לפנות את מקומו כראש ממשלה ליו"ר כחול לבן, בני גנץ.

נתניהו פעל, בעיקר בעזרת שליחו הנאמן מיקי זוהר, ביקש לטרפד את חוק דחיית התקציב, שמעניק לממשלה מאה ימים נוספים לאישורו, על ידי הצגת דרישות מחוצפות, כמו אישור להעברת מאות מיליוני שקלים לישיבות והוספת "נקודת יציאה" כל עשרה ימים, שתאפשר לבטל את דחיית התקציב ותביא לפיזור הכנסת.

שוב, לא יציבותה הפוליטית והכלכלית של ישראל עומדת לנגד עיני נתניהו, אלא טובתו האישית, שנכרכת כרגיל בשימון שותפיו הנצחיים, ש"ס ויהדות התורה, כמו גם בהצבת איום מתמיד בבחירות.

אלא שגם המשבר הזה אינו אלא מסך עשן שנועד להסתיר את מה שבאמת מעניין את נתניהו — חילוצו מהתסבוכת המשפטית שעלולה להסתיים מאחורי סורג ובריח. לכן צריך להתייחס ברצינות לפרסום ב"ישראל היום", ביטאונה הפרטי של משפחת נתניהו, שלפיו ראש הממשלה מוכן לוותר על התקציב החד־שנתי — וכתוצאה מכך על הליכה לבחירות — תמורת מינוי של מפכ"ל ויועץ משפטי לפי בחירתו.

כנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לא זו בלבד שנתניהו אינו יכול לנהל ממשלה, הוא בוודאי אינו אמור לקבוע את שומרי הסף שיהיו בעלי נגיעה כלשהי לגורלו המשפטי. ראשי כחול לבן אמנם בגדו בבוחריהם כשהסכימו לשבת בממשלתו של הנאשם נתניהו, אך כעת עליהם לעמוד כחומה בצורה ולהתנגד לרעיון עוועים זה, גם במחיר הליכה לבחירות.

הנאשם רוצה להרוס הכל , את ישראל , את מוסדותיה, את מערכות המשפט ואת המשטרה. הטירוף היצוא מבלפור הורס את הישראלים.