בנימין נתניהו מיהר למחוק מהטוויטר את תיעוד הראיון שהעניק לרשת "סקיי ניוז ערבייה", ובו סיפר כי איחוד האמירויות היא "דמוקרטיה מתקדמת".

נתניהו הבין שבכל זאת יש גבול. תיאורה של מדינה, שבה השלטון עובר בירושה ואסור להקים בה מפלגות, כ"דמוקרטיה מתקדמת" -יישמע מופרך מדי. אלא שיש מקום לתהות אם ישראל תחת הנהגתו של נתניהו ראויה לתיאור "דמוקרטיה מתקדמת", וזאת בלי לומר דבר על מיליוני הפלסטינים שחיים זה 53 שנים תחת כיבוש. בהתייחסותו להסכם עם איחוד האמירויות, אמר בני גנץ, כי אין זה תקין שהוא וגבי אשכנזי לא עודכנו לגביו מבעוד מועד.

גנץ מיתמם. לא מדובר בבעיה של שקיפות או של מינהל תקין. נתניהו נוהג כשליט יחיד, שמקבל החלטות ופועל על דעת עצמו בלבד גם בנושאים קריטיים. מבחינתו חברי הממשלה הם בסך הכל ניצבים חסרי משקל במחזה שהוא גיבורו. זה כולל גם את מי שנושאים בתארים חשובים כמו "ראש ממשלה חליפי", "שר ביטחון" או "שר חוץ".

ישראל בה איש אחד מנהל מגעים חשאיים עם מדינה אחרת, איש אחד מגבש עם אותה מדינה הסכם, איש אחד מדיר את שותפיו הבכירים ביותר לממשלה מהחלטות מכריעות ואיש אחד מתראיין לעיתון, שממומן על ידי פטרונו, ומספר כי אינו סומך על אף אחד, כולל על שרי "הביטחון" והחוץ שלו. זאת מכיוון שהוא חושש כי "הם יכולים לדבר באופן לא מבוקר עם מקורבים והאינפורמציה הזאת יכולה לצאת החוצה". במלים אחרות, אין עוד מלבדו.

ואולם, לגנץ ואשכנזי אין מה להלין על נתניהו. הם ידעו בדיוק עם מי הם נכנסים לשותפות. מדובר בדפוס פעולה קבוע. גם בפרשת הצוללות, שבמסגרתה נמכרו כלי שיט מגרמניה למצרים, פעל נתניהו מאחורי גבם של משה יעלון ושל רמטכ"ל בשם בני גנץ.

גנץ ואשכנזי הוזהרו שוב ושוב על ידי חבריהם למודי הניסיון בכחול לבן — בעיקר יאיר לפיד ויעלון — שנתניהו הוא אדם שלא עומד במלתו, אדם שפועל רק למען ביצור שלטונו ושהישרדותו האישית עומדת מבחינתו מעל טובת האזרחים. זו היתה הסיבה שהם הבטיחו לציבור במהלך שנה שלמה להחליפו. את הדייסה הזאת הם בישלו בעצמם.