2.4 מיליון תלמידים, כ–200 אלף גננות ומורות, וקצת יותר מ–5,000 מנהלות ומנהלים התחילו את שנת הלימודים החדשה, תחת צלה המאיים של הקורונה. את הראשונים ליוו מיליוני הורים, שעקבו בדאגה הולכת וגוברת אחר היערכות משרד החינוך למימוש ההחלטה המפתיעה על חידוש הלימודים.

הפארסה המיותרת סביב פתיחת בתי הספר בערים האדומות רשומה על שמו של השר יואב גלנט. זוהי דוגמה נוספת לאוזלת היד הממשלתית בהתמודדות המתמשכת עם המגפה.

המאבק האחרון בין גלנט לבין רוני גמזו המחיש את הנזקים שגורם סגנון הניהול הכוחני של שר החינוך — מבלבול וחוסר ודאות של אלפי הורים ועד החלשה בכוחם ובמשקלם של אנשי המקצוע. עד לישיבת קבינט הקורונה, כמה שעות לפני פתיחת בתי הספר — המשיך גלנט לטעון, כי שנת הלימודים תיפתח בכל מקום, כולל בערים עם נתוני תחלואה גבוהים. לטענתו, "ההחלטה התקבלה לאחר הערכת מצב וניתוח מסודר של הנתונים ומתוך התייחסות להמלצות גורמי המקצוע".

ניסיון להבין באילו נתונים וגורמי מקצוע מדובר לא הניב תוצאות. לעומת זאת, גמזו והמומחים המייעצים לו היו תמימי דעים, כי פתיחת שנת הלימודים בערים אדומות "תביא להתפרצות התחלואה בערים אלו ובערים אחרות".

המתווה שפירסם גלנט לחידוש הלימודים עלול להחריף את הפערים בין התלמידים, שגם כך מציבים את ישראל בתחתית טבלת ההישגים במבחנים בינלאומיים. ההחלטה, כי תלמידים בכיתות ה' עד י"ב ילמדו מרחוק במשך מחצית מהשבוע אינה ישימה עבור רבים. לפי משרד החינוך עצמו, חסרים כ–150 אלף מחשבים בבתי התלמידים — בעיקר בעשירונים הנמוכים ביותר. במשרד הודו, כי רק כמחצית מהמחשבים יירכשו ויחולקו עד סוף 2020, והיתר במחצית השנייה של שנת הלימודים.

התנהלותו של גלנט עד כה מעוררת חשש, כי הוא אינו ערוך להתמודד עם האתגרים חסרי התקדים שטומנת השנה החדשה, מהוראה בתנאים חדשים ועד הרחבת הפערים בין התלמידים. מערכת חינוך ענקית, מורכבת ומפולגת אינה זקוקה למפקד יודע־כל ומנחית פקודות, גם לא להצהרות חלולות על כך ש"התלמידים צריכים לדעת ששר החינוך לא מפחד", כפי שאמר לפני כמה ימים. אלה רק חושפים את קוצר ידו ומחשבתו של משרד חינוך ריכוזי.