תגובתו של שר האוצר ישראל כץ להתפטרותו של הממונה על התקציבים במשרד האוצר מחזקת את ההבנה, ששאול מרידור לא התפטר על רקע חילוקי דעות מקצועיים־כלכליים, אלא נפל בקרב שמנהל בנימין נתניהו, באמצעות חייליו הנרצעים במשרדי הממשלה, נגד הפקידות הציבורית ושומרי הסף.

בראיון שהעניק, התגלה כץ כתלמיד מצטיין בבית הספר לשיסוי והסתה של נתניהו. שר האוצר תקף את מרידור והאשים אותו בחבירה לאופוזיציה מתוך רצון להפיל את נתניהו. "הוא חזר לשורשים המשפחתיים של עוינות ושנאה כלפי נתניהו, כלפי הליכוד... הדגלים השחורים", העליל עליו תוך שהוא מתייחס לאביו, השר לשעבר ואיש הליכוד דן מרידור. הוא אף האשים אותו בקשירת "קשר מתמיד לגורמים פוליטיים שונים".

מרידור היה אפוא אחד היעדים בבנק המטרות של נתניהו, יחד עם כל פקיד שמאמין כי נאמנותו צריכה להיות נתונה לציבור ולעבודתו המקצועית, ולא לנתניהו ולהבטחת הישרדותו הפוליטית. קו ישר מחבר בין התפטרותו של מרידור לפרישתו של החשב הכללי רוני חזקיהו ולמתקפה האישית על מנכ"לית האוצר קרן טרנר אייל (עובדת נאמנה שכץ הביא אתו ממשרד התחבורה) ועל היועץ המשפטי של משרד האוצר אסי מסינג.

המתקפה של נתניהו, באמצעות כץ, על אנשי האוצר, שמרידור הוא הקורבן האחרון שלה, היא חלק ממערכה כוללת נגד כל מי שנתפש כמאיים על המשך שלטונו של הנאשם בפלילים: מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, התובעת ליאת בן ארי. הסיכול של מרידור שולח מסר ברור לכל הפקידים במגזר הציבורי: כך ייעשה למי שיעז להפגין עצמאות ולמלא את תפקידו במקום לשרת את האינטרסים האישיים של נתניהו.

בניגוד לנתניהו ומלחכי פנכתו במשרדי הממשלה, הפקידות המקצועית אמונה על טובת הציבור. לכן הפגיעה הקשה במרידור ובמקביליו במשרדים האחרים היא פגיעה באינטרסים של הציבור — ברווחתו ובעתידו. הציבור הוא הקורבן במלחמה של נתניהו וחייליו בפקידות.

את מכתב ההתפטרות של מרידור לשר האוצר צריך, אם כן, לקרוא כמכתב לציבור: ישראל היום היא מדינה שבה "קבלת החלטות מושפעת מאינטרסים צרים, לא ענייניים, קצרי טווח, לצד השתקת הדרג המקצועי, בה נפרצים כל העקרונות, המסגרות והגבולות", ונרמסים "ערכים, כללים ונורמות של שירות ציבורי הפועל למען כלל הציבור". הדרך היחידה לעצור את המפולת היא להשתחרר מלפיתת החנק של נתניהו.