התחלואה בקורונה בישראל מתרחבת ומתפשטת: מדי יום יש אלפי נדבקים חדשים, בבתי החולים מאושפזים מאות חולים שמצבם מוגדר קשה, ומספר המתים היומי הוא דו־ספרתי. באחרונה אף נרשם שיא במספר הנדבקים היומי. ישראל מדורגת כעת בין הראשונות בעולם בקצב הדבקה שבועי ביחס לגודל האוכלוסייה.

הנתונים הקשים הללו הם תולדה ישירה של העדר הנהגה וניהול כושל. הכתובת המרכזית למחדל היא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפתע נזעק בבהלה. אך נתניהו הוא האיש שגם כשל במדיניות היציאה מהסגר, גם התעכב זמן רב מדי במינוי פרויקטור למגפה, וגם לאחר שכבר עשה זאת, ומינה את רוני גמזו, לא איפשר לו תנאי עבודה בסיסיים כדי להפוך את תמונת המציאות.

דוגמה מובהקת לכך היא ההתנהלות המגושמת מול החרדים. בגל הראשון החרדים ספגו מכה קשה. בשלב מסוים נראה היה שהתעשתו והתחילו להפנים את הטעות שעשו. אלא שמאז יש נסיגה מטרידה: המרד בבתי הספר בביתר עילית, החתונה רבת המשתתפים בבעלז, הסירוב להיבדק, ההתעקשות על הטיסה לאומן. האשמים המרכזיים בכך הם מנהיגי הציבור החרדי — שבמקום להוביל לשיתוף פעולה וציות לכללים, ממרידים את הציבור נגד ההנחיות ועסוקים בעיקר ברקיחת הקלות בתחום ההתקהלויות — ונתניהו, שמשיקולי הישרדות קואליציוניים לא מעז לפעול ולהתבטא נגדם, וחושש מלגבות את גמזו.

ההתקפות נגד  גמזו, האשמתו המופקרת באנטישמיות והקריאות לפיטוריו, ממחישים את גודל אי ההפנמה באשר לממדי הסכנה. ואולם, נדמה שגם נתניהו עצמו לא מחויב למאבק: לצד החלטת קבינט הקורונה  על סגר בחגים ומגבלות על הציבור, ראש הממשלה ואנשיו מיקדו את מאבקם בהפגנות בבלפור, למרות שלא הוכחו כמוקדי הדבקה. לעומת זאת, ממשיכים להתקיים אירועים גדולים, שנת הלימודים נפתחה בבלגן והמגבלות הנוכחיות כמעט שלא נאכפות. נתניהו אחראי למודל חדש ומופקר של הדבקה לא מבוקרת.

הכשל הגדול של נתניהו, מתחיל לפני שנים. מאז היותו שר אוצר ואחר כך ראש ממשלה, פעל נתניהו לריסוק מערכות הבריאות והרווחה לטובת מערכות פרטיות. התוצאה שבישראל , חסרים רופאים ואחיות ובעיקר בתי חולים. זה כישלון של איש אחד והמדיניות שאותה הוא מוביל.