כניעתו של בנימין נתניהו לראשי הערים החרדיות -שאיימו שלא לשתף פעולה עם הממשלה אם יוטל על עריהן סגר- ונסיגתו מהכוונה להטיל סגר נקודתי על עשר ערים, היא עדות נוספת לכישלונו המחפיר בניהול משבר הקורונה. זאת גם הוכחה ניצחת לכך שממשלה לא יכולה לתפקד כאשר את תפקיד ראש הממשלה ממלא נאשם בפלילים. בהפקרותו וחוסר אחריותו מדרדר נתניהו את ישראל לאנרכיה.

נתניהו, בני משפחתו ונאמניהם מבזים את המפגינים נגד הממשלה ומכנים אותם אנרכיסטים. אלא שהאנרכיסטים האמיתיים הם שותפיו הטבעיים של נתניהו בממשלתו הרעה. נציגי החרדים מנצלים את תלותו של נתניהו בתמיכתם כדי לסחוט אותו. כמו נתניהו, גם הם יודעים שהוא תלוי בתמיכתם לשם הישרדותו הפוליטית ולשם ניסיונותיו הבאים לחמוק מן הדין. כניעתו של נתניהו לאיומיהם על חשבון האזרחים מעידה, שלא רק נתניהו נתון לסחיטה, אלא ישראל כולה מוחזקת כבת ערובה שלו.

את תוצאות משבר האמון ניתן היה לראות כשאביגדור ליברמן, קרא לציבור שלא להישמע להנחיות הממשלה לצמצום התפשטות הקורונה, בשל כישלונה בניהול המשבר.בתגובה להתפוררות האמון בממשלה שלח נתניהו מכתב ליאיר לפיד, איימן עודה, ליברמן ונפתלי בנט, תחת הכותרת "פגיעתכם במאבק של ישראל בקורונה ועידוד לאנרכיה". בניסיון להפיל את האחריות על כולם מלבד על עצמו ואת שוביו החרדים, האשים את האופוזיציה ב"התבטאויות חסרות אחריות אשר מחלישות, מפלגות ופוגעות באחדות הציבור במאבק בקורונה".

אלא שמי שמפלג ופוגע באחדות הציבור זה נתניהו עצמו, שבשל צרכיו ההישרדותיים והאינטרסים הצרים של שותפיו החרדים מוביל את ישראל לכישלון מערכתי מביש.הכתובת היתה על כל קיר אפשרי. הדרישה מנתניהו לעזוב את הזירה הפוליטית עד אשר יתברר מצבו המשפטי נשמעה למן תחילת החקירות, דרך פרסום כתב החשדות ועד להגשת כתב האישום ופתיחת משפטו. נתניהו עצמו תרם את הניסוח המושלם לדרישה המובנת מאליה, כשהפנה אותה כלפי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט: "קיים חשש... שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על פי האינטרס הלאומי". אוכלוסיה שלמה עדה בימים טרופים אלה להתממשותו של חשש זה. בעיצומה של מגפה עולמית ישראל על סף אנרכיה. נתניהו חייב ללכת.